מועדון ה-27 וחברים
בבוקרו של ה-3 ליולי 1969 נמצא גופתו של בריאן ג'ונס, חבר להקת הרולינג סטונס, צפה בבריכה בביתו.זה היה לאחר ערב ארוך של סמים ואלכוהול, הרגל קבוע של הבחור, שמת בגיל 27. ג'ונס היה ממקימי ההרכב יחד עם מיק ג'אגר וקית ריצ'רדס, והיה מנהיג הלהקה עד שהשניים החלו לכתוב חומר מקורי, מה שהשפיע על מעמדו, והחל את התדרדרותו. את תרומתו אפשר לשמוע לאו דווקא בנגינת הגיטרה שלו, אלא בכלים המיוחדים ששילב בשירי הלהקה, כמו הסיטאר ב PAINT IT BLACK, או המרימבה ב UNDER MY THUMB. בריאן היה יותר מוסיקאי ופחות כותב, ואחד מהחברים הבכירים במועדון 27 (אמנים שמתו בגיל 27). הרופא שניתח את גופתו כתב בדוח שלו כי איבריו הפנימיים של ג'ונס סבלו משחיקה גבוהה מאוד עקב שימוש מופרז באלכוהול וסמים.
שנתיים לאחר מכן, ה-3 ביולי 1971, נמצאה גופתו של ג'ים מוריסון, סולן להקת הדורס באמבטיה בדירתו בפריז (רוקרים ומים זה שילוב קטלני). מוריסון היה מקים וסולן הלהקה, והפך כבר בחייו לאייקון תרבות.
הוא הספיק להוציא שישה אלבומים עם הלהקה בין השנים 1967-1971, שכללו כמה מהשירים החשובים והפופולרים של של התקופה - LIGHT MY FIRE, THE END, WAITING FOR THE SUN ועוד.
מוריסון היה ידוע כחיית במה, אחד שיעשה הכול כדי להלהיב את הקהל. הוא נעצר מספר פעמים על חשיפה בציבור ועוד מגוון פעילויות לא ראויות על הבמה. אבל היה לו גם צד אחר, זה שהשקיע בטקסטים. היום הוא ידוע כאחד ממשוררי הרוק הראשונים, וממניחי הבסיס לכתיבה גבוהה יותר בתחום הטקסטים ברוק.
סיבת המוות הרשמית של ג'ים מוריסון היא התקף לב, אך מעולם לא בוצעה נתיחה לאחר המוות בגופה. למעשה, יש טענות שמוריסון עדיין חי ושבקבר שלו בפריז יש גופה של מישהו אחר….כל אחד והתיאוריה שלו, מה שחשוב לנו היא המוסיקה שהשאיר לנו.
נקפוץ קדימה ל-1973. ב-3 ליולי מת לורנס האמונד, ממציא אורגן ההאמונד בגיל 73. השם אולי לא אומר לכם הרבה, אבל ספק אם את הסאונד של אורגן האמונד הצלחתם להחמיץ. רשימה קצרה לאמנים שהשתמשו בו - ג'ימי סמית, ג'ון לורד (דיפ פרפל), קית אמרסון, לד זפלין, הדורס, פינק פלויד, יס, אלמן בראדרס, בוקר טי ג'ונס עוד רבים. הסאונד החם של האורגן מככב בלהיטים רבים - "סמוק און דה וואטר" של דיפ פרפל, "גרין אוניונז" של בוקר טי והאם ג'יס ועד רבים וטובים. עד היום ניתן למצוא בכול אולפן שמכבד את עצמו האמונד, וכול מקלדת דיגיטלית מגיעה עם סאונדים של האמונד בתור ברירת מחדל.
ואחרון חביב, באותו ערב ממש של ה-3 ליולי 1973, הודיע דיוויד בואי שהוא פורש מהופעות חיות.זה קרה מעל בימת ההאמרסמית אודיאון בלונדון, לאחר סיבוב הופעות של שישים הופעות. החדשות הטובות (כמו שאנחנו יודעים היום) הן שלא בואי פרש מהופעות, אלא זיגי סטארדאסט,הדמות שהמציא כשנה וחצי לפני.
בואי הרגיש שהדמות הופכת לעול ופוגעת ביצירתיות שלו, ולכן החליט להוציא אותה לחופשה תמידית. הקהל קיבל את החדשות קצת בהלם, אבל הבין בהמשך את הטריק של בואי. ההופעה עצמה צולמה ויצאה כסרט ובהמשך כDVD, וכמובן כאלבום הופעה. בואי לא חזר מעולם להופיע כזיגי סטארדאסט, למרות הצעות מפתות (אבל לא נראה לנו שצריך לדואג לבחור, ונזכיר שקמפיין ההוצאות המחודשות שלו מתחיל ממש בקרוב).