ג'ק וויט חוגג 40
עדכון אחרון: 09/07/2015
| מאת: אייל גולדמן
למרות שנראה שהוא איתנו מאז ומתמיד, וכמות הלהקות שלו מספיקה לחמישה אמנים עסוקים מאוד, ג'ק וויט חוגג בסה"כ את יום הולדת הארבעים שלו היום.ג'ק וויט (ג'ון אנתוני גיליס במקור) הוא הקטן מבין עשרת הילדים של של תרזה וגורמן גיליס (והבן השביעי שלהם). הוא נולד בדטרויט למשפחה קתולית שעבדה בכנסיה המקומית, ויועד להיות כומר. כבר בגיל צעיר אהב וויט מוסיקה, והחל לתופף בגיל שש. המוסיקה האהובה עליו כילד הייתה הבלוז, ובמיוחד הזמר סאן האוס. למזלנו, ג'ק הצעיר החליט לא לנסוע לויסקונסין ללמוד במדרשה, אלא בחר ללכת ללמוד בבית ספר רגיל.
בגיל 15 הקים וויט את ההרכב הראשון שלו, The Upholsterers (הרפדים), עם ברנדון מולדון. באופן לא מפתיע, מולדון היה חונך של וויט בתחום הרפדות, והוא גם הכיר לו את מוסיקת הפאנק. מכוון שמולדון היה מתופף, וויט עבר לנגן באופן קבוע בגיטרה. ושוב, המזל ממשיך לשחק לטובתנו. בהמשך פתח וויט עסק עצמאי בשם Third man upholstery, שם שהפך בסופו של דבר למותג של חברת התקליטים והאולפן שלו.
בין השנים 1990-1995 ניגן וויט בלהקות שונות, ואז פגש את מג וויט, שהפכה לאישתו ב-1996. בצעד לא קונבנציונלי, אימץ ג'ק את שם המשפחה של אישתו, ומאז הפך רשמית לג'ק וויט. יחד כזוג הקימו השניים את הוויט סטרייפס ב-1997, ובמשך עשור וחצי הפכו לאחת הלהקות החשובות בעולם, עד לפירוקם ב2011 (הזוג התגרש כבר בשנת 2000, אבל נראה שזה לא הפריע להם יותר מידי). הפריצה הראשונה שלהם הייתה עם הלהיט "Fell in love with a girl" מתוך האלבום White blood cells מ-2001, הרבה בזכות קליפ הלגו שביים להם מישל גונדרי.
אבל שום דבר לא הכין את העולם למה שקרה ב-2003. האלבום Elephant הצליח לשבור את שלטון ההיפ הופ כמוסיקת מיינסטרים והחזיר את הכבוד לרוקנ'רול כמוזיקה לגיטימית לצעירים. האלבום מכר כשני מליון עותקים באמריקה, ועוד כשלושה מליון ברחבי העולם. ארבע סינגלים יצאו מהאלבום, אבל ספק אם מישהו זוכר מישהו מעבר לתווי הפתיחה של האלבום, התווים שפותחים את Seven nation army. במחי ריף גיטרה אחד, הצליחו צמד הוויטים לשבור את הקרח בין סוגים של קהל בעולם - מגרסאות דאנס של הדיג'אים הכי חמים, רוקרים זקנים שהרגישו שוב שמישהו עושה את זה בשבילם, ועד איצטדיוני הכדרוגל, שם הפך השיר להמנון אוהדים ששרו את הריף כמנטרת עידוד לקבוצתם האהובה.
עוד כחבר בוויט סטרייפס, ג'ק וויט שיתף פעולה עם....ממממ... בערך כל העולם. אם נצטרך לכתוב את כולם, בטוח שנשכח. נציין את שני ההרכבים המרכזיים שלו, The Raconteurs עם ברנדון בנסון וג'ק לורנס, ו- Dead Weather עם סולנית הקילס, אליסון מוסהארט וג'ק לורנס (יש אנשים שפשוט לא מוכנים לתת לוויט זמן פנוי). כל הרכב הוציא שני אלבומים, ולאחרונה הוכרז אלבום חדש של Dead Weather שאמור לצאת בספטמבר 2015.
ב2012 הוציא וויט את אלבום הסולו הראשון שלו, Blunderbuss,שנכנס היישר למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי. האלבום קיבל מספר מועמדויות לפרסי הגראמי, ביניהן "אלבום השנה" (שהפסיד לממפורד אנד סאנס), ו"שיר הרוק של השנה" (שהפסיד לבלאק קייז). ב-2014 הוציא את אלבומו הסולו השני שלו, Lazaretto, שנכנס גם הוא היישר למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי. סיבוב ההופעות של האלבום כלל שני הרכבים, גברי ונשי, בהתאם לשיר ולמצב הרוח של וויט באותו יום.
ג'ק וויט גם השתתף במספר סרטים, ולמרות שלרוב הוא משחק את עצמו, הוא יודע לא לקחת את עצמו ברצינות כשהוא משחק את אלביס פרסלי ( בקומדיה Walk hard), או להיות לגמרי בתפקיד כנגן מנדולניה בסרט תקופתי Cold) Mountain). בסופו של היום, הוא משחק הכי טוב את עצמו, כמו שהצלחנו להבין בסרט הדוקו It might get loud מ-2009, בו יושב וויט עם ג'ימי פייג ודה אדג' לשיחת גיטריסטים עמוקה וחושפנית.
מה נאחל לאדם כזה, שעושה מה שהוא רוצה ומצליח בכל פעם מחדש? שפשוט ימשיך לעשות מה שהוא עושה ושנשמח מאוד לראות אותו כאן בישראל.