היום לפני 50 שנה הרולינג סטונס כובשים את המצעד
עדכון אחרון: 11/07/2015
| מאת: אייל גולדמן
היום לפני חמישים שנה נכנס השיר "I Can't Get no Satisfaction" של הרולינג סטונס למקום הראשון במצעד האמריקאי, הפעם הראשונה ללהקה הבריטית הצעירה. הוא נשאר ארבע שבועות במקום הראשון, כשבשבוע השמיני שלו במצעד הוא מכר מעל למליון עותקים וקיבל אלבום זהב. הרולינג סטונס חזרו על ההישג ברחבי העולם, והגיעו למקום הראשון באנגליה, אוסטריה, הולנד וגרמניה עם השיר שהוא אולי המוכר ביותר שלה. להזכירכם, הוא היה ההדרן בהופעתם בתל אביב בקיץ 2014, והצליח להרים גם את אחרון הקשישים ביציע.כמו כל שיר גדול, גם לשיר הזה יש סיפור מעניין. את הבסיס לשיר הזה הקליט ק'ית ריצ'רדס ממוחו הקודח על טייפ קסטות פשוט, בחדר מלון באמצע הלילה. הוא ניגן את הריף המרכזי על גיטרה אקוסטית במשך שתי דקות, ואז פשוט נרדם. ריצ'רדס מספר שקם בבוקר, כל מה ששמע הוא "שתי דקות של ריף מגניב וארבעים דקות שלי נוחר".
הלהקה הקליטה את הגרסה הראשונה לשיר ב-10 למאי 1965 באולפני צ'אס האגדתיים בשיקאגו (שם הקליטו אגדות הבלוז שעליהם גדלו חברי הלהקה כמו מאדי ווטרס). בגרסה זו ניגן בריאן ג'ונס על מפוחית, והיא זאת שאיתה הופיעה הלהקה כפלייבק בתוכנית האמריקאית שינדיג. אבל יומיים לאחר מכן, נכנסה הלהקה לאולפני RCA בהוליווד והקליטה את השיר מחדש. השינויים כללו קצב שונה, מילים קצת יותר מסודרות של ג'אגר ואת השינוי שבמחי תו אחד שינה את עולם הרוק לנצח - אפקט גיטרה שנקרא פאזבוקס של חברת גיבסון על הגיטרה של ריצ'רדס. ק'ית בסה"כ רצה להקליט את הריף כדי לשמר אותו, ולהקליט במקומו כלי נשיפה. כלומר, הוא בכלל התכוון להקליט שיר סול. במקום זה, הוא הביא לעולם את הסאונד המלוכלך ביותר שהרוק ידע מאז You really got me של הקינקס. הסאונד הזה הווה השראה למאות הרכבי גאראז' ברחבי העולם, ותרם משמעותית למכירות של האפקט המדובר - בסוף 1965 לא נותרו יחידות כאלה למכירה בשום מקום בעולם.
ק'ית ריצ'רדס התעקש להקליט שוב את השיר עם כלי נשיפה, אבל הוא היה בדעת מיעוט, כשכל חברי הלהקה, ההנהלה וההפקה היו בעד להוציא אותו כמו שהוא. ב-6 ליוני יצא השיר באמריקה, ולאחר ההצלחה המטורפת, יצא באוגוסט גם בבריטניה וברחבי העולם כולו. בהמשך הקליט אוטיס רדינג קאבר לשיר, ולטענת ריצ'ארדס, ככה הוא היה אמור להישמע.
אבל מלבד הסאונד החדיש, מה שתפס את רוב תשומת הלב הוא המילים הבוטות של השיר. תסכול של ג'אגר מהעולם המודרני והמסחור שלו ותסכול מחוסר במין - קריין שמנסה למכור לו חומרי ניקוי, אבל אין מצב שהוא גבר כי הוא לא מעשן את אותן סיגריות שג'אגר מעשן (רמז לעשון גראס) ובזמן שרוב האנשים התמקדו דווקא בשורה "Trying to make some girl", החלק הכי גס מבחינת ג'אגר הוא הסיבה שהגברת מסרבת לו - "On a losing streak" הוא סלנג לקבלת מחזור....
מאז ועד היום, כבר חמישים שנה שהשיר מבוצע כמעט בכל הופעה של הרולינג סטונס. זה השיר שהפך אותם מעוד להקה למפלצת, לפי דבריו של ג'אגר. ב-2004 הוא נבחר לשיר השני החשוב ביותר בכול הזמנים על ידי פאנל מיוחד של מאגזין הרולינג סטון, שני רק לשירו של בוב דילן "לייק אה רולינג סטון" (קצת אירוני לא?). ב1979 הוא זכה לעדנה לאחר שהיה חלק מפסקול הסרט "אפוקליפסה עכשיו". באופן כללי, השפעתו על התרבות הפופ המערבית היא יותר ממוסיקלית, הוא נתן אווירה של מרד צעירים במערכת המיושנת, דבר שהפחיד מאוד את אותה מערכת. למעשה, בהתחלה השיר שודר רק בתחנות רדיו פיראטיות, עד שלא ניתן היה לעצור אותו.
שלוש דקות וארבעים ארבע שניות. צד אחד של סינגל. שיר אחד ששינה את עולם הרוק .