לא, הם לא יודעים שזה חג המולד
עדכון אחרון: 13/07/2015
| מאת: אייל גולדמן
היום נציין שלושים שנה לאחד המופעים הגדולים ביותר בכל הזמנים, אם לא הגדול מכולם. שתי יבשות, 172 אלף צופים בשני אצטדיונים, 1.9 ביליון צופים ב-150 מדינות, עשרות אמנים ומטרה הומנית אחת - להציל את הרעבים באפריקה.הסיפור של מופע "לייב אייד" החל כמעט שנה לפני המופע, כשבוב גלדוף (בומטאון ראטס) צפה בדיווח טלוויזיוני על הרעב באפריקה ובמיוחד באתיופיה. מזועזע מהתמונות על המסך, גלדוף מתקשר לחברו מידג' יור (אולטרהווקס) והשניים כותבים את השיר "Do they know it's chirstmas?". השניים ממשיכים ומגייסים את מיטב האמנים הבריטים שיכלו להשיג (חברי דוראן דוראן, שפנדאו בלט, בננהרמה, סטינג, בונו, פיל קולינס ועוד) ומקליטים את השיר. הסינגל משחורר בבריטניה ב-3 לדצמבר 1985 ונכנס הישר למקום הראשון במצעד, כשהוא מוכר יותר עותקים מכל השירים שצעדו במצעד יחדיו. הצלחה היסטרית, וגלדוף שציפה לסכום צנוע של 70 אלף פאונד, מצא את עצמו עם 8 מליון פאונד. הכסף כולו היה מיועד להגיע לרעבים באתיופיה, כולל המיסים שנגבו על המכירות (באדיבות ממשלתה הקשוחה של מרגרט תאצ'ר).
מרומם מכל העניין, החל בוב גלדוף להזות במוחו מופע סימולטני שיערך באנגליה וארצות הברית, כדי למקסם את היכולת לגייס תרומות. מה גם שהאפשרות לשדר את המופעים ברחבי העולם יכלה להביא למודעות גבוהה ולכסף הגדול באמת, זכויות שידור. לאט לאט, אמן אחרי אמן, להקה אחר להקה, שבה גלדוף במילים נוטפות ונוקבות את רוחם, והצליח להעמיד ליין אפ שאם נצרך לכתוב את כולו, המקלדת שלנו תפסיק לעבוד.
באיצטדיון וומבלי הופיעו בין היתר סטטאוס קוו, קווין, יו 2, פול מקרטני, סטינג, פול יאנג, דייר סטרייטס, דיוויד בואי, אלטון ג'ון ועוד רבים וטובים. בוומבלי הופיע גם פיל קוליס, שהוא האמן היחיד שהופיע גם שם וגם במופע האמריקאי בפילדלפיה (מטוס קונקורד אחד פתר את כל העניין). איתו הופיעו בין היתר הביץ בויז, בלאק סאבאת, סימפל מיינדס, דוראן דוראן, סנטאנה, חברי לד זפלין (איתם גם ניגן פיל קולינס), אריק קלפטון ועוד.
מיותר לציין שב-1985 היה חסר דבר מאוד פשוט, האינטרנט, ולכן כל התיאומים הטכניים בין המופעים נעשו בזמן אמת טלפונית. כל אמן קיבל 20 דקות, ואם ניסה לחרוג מהן, החשמל על הבמה היה אמור להתנתק. אז גם הייתה מסתובבת הבמה ואמן אחר, מוכן ומזומן עם כל הציוד, החל את המופע שלו. שיטת הדלת המסתובבת עבדה לטובת המופע, חוץ מליו 2. הלהקה ביצעה גרסה של 14 דקות (!!!!) לשיר Bad, תוך כדי שבונו קופץ לקהל ורוקד עם נערה מהקהל עצמו.
וכמובן שמופע בסדר גודל כזה לא יכול להיות ללא תקלות - המיקרופון של פול מקרטני הפסיק לעבוד במהלך השיר Let it be, והקהל נאלץ לשיר את רוב השיר בעצמו; השידור הטראנס אטלנטי סבל מכשלים במהלך ההופעה של להקת המי - בקטע קוסמי נדיר, במהלך השיר My generation, בדיוק כשרוג'ר דלטרי שר את המילים "Why don't you just fade..." ; כשמיתר נקרע לבוב דילן, רוני ווד נתן לו את הגיטרה שלו. כשהבין שאין לו מה לעשות, הוא פשוט עבר לנגן גיטרת אוויר, תוך כדי שהוא מחקה את פיט טאונסד , גיטריסט המי; ואיך נוכל לשכוח את מיק ג'אגר מארח את טינה טרנר, וברגע אחד של שובבות קורע ממנה את המיני שלה, ומשאיר אותה להופיע בביגוד תחתון מינימליסטי.
16 שעות של מופע סימולטני, כשבחלק מהזמן הופיעו בו זמנית בשני האיצטדיונים. מה שגרם לכך שאין מישהו שבאמת ראה את כל המופעים. אבל אל דאגה, ב-2004 יצא בוקסט בDVD שמכיל "רק" 10 שעות של המיטב של המופעים (תסמכו עלינו, יש כמה אמנים שהיו שמחים לא לראות את עצמם, במיוחד דוראן דוראן שהיו בשפל רציני באותם ימים).
יש הרבה אמנים שהצליחו לעשות כבוד לביתם במופע מבחינת חשיפה, אבל מעל כולם עומדת להקת קווין. הלהקה הייתה בתקופה קשה, עם מכירות תקליטים בירידה (למרות סינגלים מצליחים) וירידה באהבת הקהל באופן כללי. כשהלהקה עלתה בוומבלי, היא הצליחה להראות לעולם בעשרים דקות למה היא הרכב האיצטדיונים האולטימטיבי של זמנה - סט ליסט מדוייק, נגינה מהודקת, ופרדי מרקורי אחד ששלט בקהל ביד רמה. מאז נבחר המופע הקצר הזה להופעת הרוק הטובה ביותר בכל הזמנים שוב ושוב על ידי מוסיקאים ומבקרים כאחד.
בוומבלי נגמר המופע עם השיר שהחל את כל הסיפור. בפילדלפיה שרו את הגרסה האמריקאית, "We are the world".
המופע הצליח לגייס 65 מליון פאונד, סכום די דמיוני באותם ימים. היום אנחנו יודעים להגיד שלא כל הכסף הלך למטרות טובות - חלק לא ידוע נוצל לקניית כלי נשק על ידי מורדים אתיופים, ומי יודע למה עוד.
ב-2005 זכינו ללייב 8, סוג של מופע המשך שאורגן שוב על ידי בוב גלדוף, הפעם במטרה להפעיל לחץ על חברות ועדת ה G8 לוותר על חובות מדינות אפריקה.
בוב גלדוף היה מועמד לפרס נובל על פועלו ואף קיבל תואר אבירות ממלכת אנגליה (למרות שהוא בכלל אירי. וכמובן, איך אפשר בלי הקשר הישראלי - ב-2011 קיבל גלדוף תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע על פועלו ההומניטרי רב השנים.