אתמול התבשרנו על מותו של ארתור קייב, בנו בן ה-15 של ניק קייב. הנער מצא את מותו לאחר שנפל מצוק באיזור מזרח סאסקס בצהריי יום ג' האחרון. עוברי אורח שעברו במקום עזרו להעביר אותו לבית החולים ברייטון, שם נפטר מפצעיו לאחר מספר שעות. בזמן התאונה הסתובב ארתור עם אחיו התאום,ארל, והמשטרה אכן הגדירה את האירוע כתאונה ללא חשד לרצח.
מי שעוקב אחרי ניק קייב לאורך הקריירה הענפה שלו (מאז סוף שנות השבעים עם הבירתדיי פארטי, ואז כאמן סולו עם הבאד סידס) יודע על אורח חייו הפרוע והקיצוני. שנים של שימוש בסמים קשים ואלכוהול, מגורים בסביבות קשוחות (ברלין באמצע שנות השמונים, סאן פאולו בסוף שנות השמונים) , ושירים שעוסקים במוות וגאולה, אהבה ושנאה, בלדות רצח ויחסים בין אוהבים. אבל כמו כל אדם, קייב רצה קצת שקט.
הוא מצא אותו בסוזי ביק, דוגמנית שאיתה התחתן ב-1999. ניתן לראות את ההשפעה של ההתמסדות בחייו על המוסיקה שלו, במיוחד באלבום כמו "No more shall we part", שעסק בנושאים יותר "רגילים". בזכות הולדת בניו הצליחו לשכנע את קייב סוף סוף ללכת לגמילה מהירואין ואלכולהוליזם , וניכר שהוא בפעם הראשונה מאושר לשחק את תפקיד האבא (לקייב עוד שני בנים מנשים שונות, אבל הוא לא בדיוק גידל או היה חלק מהחיים שלהם באופן פעיל).
לפני שנה יצא הסרט המצויין "20,000 ימים על כדור הארץ", סרט תיעודי על חייו של קייב. הסרט מתעד 24 שעות בחייו, בזמן הקלטת האלבום "Push the sky away". חלק מהסרט תיעודי, חלק פרי מוחו ההוזה של קייב (שכתב את התסריט יחד עם הבמאים איאן פורסיית וג'יין פולארד). קייב נפגש עם חברי הבאד סידס בעבר ובהווה, מספר על חייו, ומקליט שירים. בסופו של הסרט, אחרי כל בניית הדמות המיתולוגית של כוכב רוק אפלולי, אנו מקבלים את קייב החדש - אבא שיושב מול הטלוויזיה עם שני בניו, אוכלים פיצה ורואים סרט. זאת הייתה גם אחת החשיפות היחידות של בניו לעולם בצורה רשמית, כוון שקייב הוא אדם פרטי מאוד (למרות הטקסטים המאוד ספציפיים על חייו). חבריו הותיקים מספרים שלמרות ששלח את השניים לבית ספר פרטי, הוא היה חלק פעיל בטיפול השוטף בהם למרות המחוייבות לקריירה המתפתחת שלו.
בחודשים האחרונים החלו לצאת אלבומיו של ניק קייב מחדש בפורמט ויניל, חלק לא הודפסו למעלה משלושה עשורים. זאת עקב ביקוש מחודש ועלייה קבועה בפופולאריות שלו ברחבי העולם. מאמני שוליים בשנות השמונים, הפכו ניק קייב והבאד סידס להדליינירים של פסטיבלים ברחבי העולם, והשפעתו על עולם המוסיקה הולכת וגדלה. בשנות האלפיים הצליח קייב להיכנס בצורה חזקה יותר לשוק האמריקאי, ורכוב על גלי הנוסטלגיה לאייטיז, זכה שם לעדנה עם אלבומיו החדשים.
"בננו ארת'ור מת בערב שלישי. הוא היה בננו השמח והאוהב, אנו מבקשים לכבד את הפרטיות שמשפחתנו זקוקה לה, על מנת שנוכל להתאבל בזמנים קשים אלה". זו ההודעה הרשמית שהוציאה המשפחה אתמול, שהובילה לגל של תגובות מנחמות ברחבי העולם. בישראל געשו הרשתות החברתיות, כי בכל זאת ניק קייב הוא אמן אהוד בישראל עוד משנות השמונים בחסות דחיפה חסרת תקדים של גלי צה"ל, וגם הופעות רבות בשנות התשעים.
אותנו מעניין לדעת מה יקרה הלאה - האם ניק קייב יחדל לעשות מוסיקה לתקופה בלתי מוגבלת, דבר שברור ומקובל; או שיקח את הזמן הנחוץ ויחזור עם מוסיקה חדשה שתתאר את מה שעובר עליו עכשיו. כך או כך, תנחומינו הכנים מכל משפחת דיסק סנטר .