כבר לא חבר במועדון ה-27, ועדיין הרסני
הכל התחיל ב-1984, כשגיטריסט להקת הוליווד רוז איזי סטראדלין הקים יחד עם טראסי גאנס (מההרכב LA GUNS) את גאנס נ' רוזס (השם הוא שילוב שמות שתי הלהקות למי שתהה). סטראדלין הביא איתו את ויליאם ביילי (אקסל רוז בשבילכם), חבר ילדות מאינדיאנה שישיר. גאנס הביא את יחידת הקצב של LA GUNS. אחד השמות המקורים האחרים שנשקלו היה AIDS. תוך כמה שבועות החליף דאף מקאגן את הבאסיסט, ואיתו עזב גם טרייסי גאנס, שהוחלף על ידי סלאש. מי שחתם את ההרכב הקלאסי הוא המתופף סטיבן אדלר.
לאחר שנה וקצת של הופעות ברחבי לוס אנג'לס (וגם טור קצר באמריקה שהגיע לסיאטל, עיר הולדתו של מקייגן), הוחתמה הלהקה על ידי חברת התקליטים גפן. בדצמבר 1986 יצא האיפי "לייב לייק אה סואיסייד", הדמואים שהקליטה הלהקה ועליהם הוסיפו באולפן קולות קהל...
במרץ 1987 נכנסו חברי הלהקה יחד עם המפיק מייק קלינק לאולפן להקליט את אלבום הבכורה שלהם. השלב הראשון היה לא קל - לסנן את השירים שיוקלטו. וכך שירים כמו "נובמבר ריין" ו"דונט קריי" נאלצו לחכות לאלבום הבא, מכוון שבלדה אחת הספיקה ללהקה באלבום...אבל כנראה שהם צדקו... כמו בכל ההקלטות באייטיז, בהתחלה הקליטו את כל תפקידי הקצב (באס\תופים), ורק אז נכנסו לשלב שבו האגו מדבר - הקלטות סולואי גיטרות ותפקידי שירה. סלאש לקח את הזמן ואת ההכוונה של קלינק כדי למצוא את הסולואים המתאימים, אבל זה היה כסף קטן לעומת אקסל רוז. אם תהיתם למה השירה שלו נשמעת כל כך טוב באלבום, יש לזה סיבה מאוד טובה - כל שורה בכל שיר הוקלטה בנפרד עד שאקסל היה מרוצה. התהליך ייאש את שאר חברי הלהקה, שחיפשו כל דרך אפשרית לא להיות שם בזמן שאקסל הקליט....
השירים שכן זכו להיכנס לאלבום הם שירים שנכתבו בנפרד על ידי חברי הלהקה השונים (חלק אף מלהקות אחרות בהן היו חברים). אקסל רוז נתן את הטון לרוב שירי האלבום, אבל גם סטראדלין התגלה ככותב שירים מחונן. סטראדלין אחראי ללהיט הגדול ביותר של האלבום (ושל הלהקה בכלל), "סוויט צ'יילד או' מיין". השיר החל כתרגיל חימום של סלאש על הגיטרה בחדר החזרות. סטראדלין שמע את הריף וביקש שינגן אותו שוב. תוך כמה דקות הוא יצר רצף אקורדים שעליו מקגאן ואדלר הצטרפו בנגינה. אקסל רוז שמע את כל ההמולה, וכתב מילים בהשראת חברתו דאז, ארין אברלי. כשהגיעו לשלב הקלטת הדמו, המפיק ספנסר פרופר הציע להוסיף ברייק באמצע השיר. הם הקליטו אותו, אבל לא ממש ידעו מה לעשות בחלק הזה. ואז מתוך ייאוש החל אקסל ללחוש לעצמו "Where do we go? where do we go now?" מיותר לציין שהם שמרו את היציאה הזאת.....
את יציאת האלבום הקדים הסינגל "איטס סו איזי" בחודש יוני, אבל הוא כלל לא יצא באמריקה, אלא רק במקומות שונים בעולם. הסינגל הרשמי הראשון באמריקה היה "וולקם טו דה ג'אנגל" באוקטובר 1987, אבל גם זה לא עזר לאלבום להגיע לשום מקום. למעשה, רק סיבובי ההופעות הבלתי פוסקים שלהם הצליחו לייצר מכירות סבירות לאלבום. ואז בקיץ 1988 יצא הסינגל "סוויט צ'יילד או' מיין" ופירק את העולם - הצלחה היסטרית, השמעות בכל תחנת רדיו אפשרית, קליפ ששודר כל שעה בMTV, ומקום ראשון במצעד האמריקאי. בהמשך יצא הסינגל "פאראדייז סיטי", אבל זה כבר היה השלב בו האלבום צעד במקום הראשון והפך לתופעת טבע.הוא צעד 419 שבועות במצעד, כאמור מכר 14 מליון עותקים רק באמריקה. לשם השוואה, האלבום "Chinese democracy" שיצא ב-2008 מכר באמריקה עד היום קצת יותר מחצי מליון עותקים...
רוק נ' רול מלוכלך, שירים על אלכוהול, סוטים, זונות וסמים. ועטיפה בעייתית, בעייתית ביותר. במקור הופיע על העטיפה ציור של האמן רוברט ווילאמס בשם "Appetite for destruction". הציור מתאר אונס של נערה על ידי רובוט, מה שגרם לחנויות תקליטים רבות לסרב למכור את האלבום. הפשרה שהגיעו אליה הייתה להכניס את הציור לעטיפה הפנימית, ולשים במקום צלב על גולגולת על העטיפה, כשכל גולגולת מייצגת חבר להקה. בראיון ב-2011 סיפר רוז שהתכנון המקורי היה לשים את תמונת הפיצוץ של החללית צ'אנג'ר, אבל חברת גפן היטלה וטו על הנושא.
מאז הוציאה הלהקה עוד שני אלבומים מלאים - USE YOUR ILLUSION על שני חלקיו, פרוייקט שאפתני של שני אלבומים כפולים שיצאו בעת ובעונה אחת ב-1991, ו "Chinese democracy" ב-2008. אלבום זה יצא כשהחבר המקורי היחיד שהשתתף בו הוא אקסל רוז. קיים ניתוק מוחלט בינו לבין חברי הלהקה ורוז אף סירב להשתתף בטקס הכנסת הלהקה להיכל התהילה של הרוק ב-2012. הלהקה הופיעה בישראל ב-1993 ו2012 והצליחה למלא את פארק הירקון, עוד הוכחה לפופולאריות הרבה שלה אצלנו.
לסיכום - עם האלבום "Appetite for destruction" הצליחו גאנס נ' רוזס לשנות את סדר היום של תעשיית המוסיקה ולהחזיר את הרוקנ'רול האסלי לראש המצעדים. תוך כמה שנים, להקה קטנה תוחתם באותה חברת תקליטים ותעשה שוב מהפך בעולם הרוק, הפעם לכיוון חדש בשם גראנג'. אבל זה כבר סיפור אחר .