עדיין בועטים גם בגיל המעבר
עדכון אחרון: 14/06/2015
| מאת: אייל גולדמן
ביום שלישי הקרוב יצא אלבומם החדש של להקת הקליק, "אני לא בפסקול". אחרי יותר משלושים שנה אחרי אלבום האולפן המלא האחרון שלה, חוזרת הלהקה עם אלבום חדש, בועט, עצבני, פוליטי ולא מתפשר.זהו האלבום השלישי של הלהקה (אם לא נחשיב את אלבום ההופעה ואת האיפי שיצא ב2011). האלבום הוקלט במשך 12 ימים בארצות הברית, מבודדים מן העולם, באולפן אנלוגי לחלוטין. למרות כל המרחק הזה מישראל, האלבום הוא מראה קשוחה למציאות הישראלית בה אנו חיים. עם שירים כמו "מת להשתמט", "החוזה שלי עם הארץ" ו"בין הקברים לפרברים", קשה לנו להתווכח עם המראה הזאת שדני דותן (שירה) מציב מולנו עם מילות השירים. עם מילים כמו "טיפשים, טיפשים, תצאו למלחמה, מלחמת חורמה בתאוות האומה, תאוות האומה למציאות מדומה, לשירים על שלום וחרחור מלחמה" מתוך שיר הנושא, קשה שלא לקבל את המחאה על אופי החיים בישראל.
למילים אלו מצטרפים לחניו של אלי אברמוב (גיטרות וסינתיסייזרים), עובד אפרת (גיטרה בס), והחבר החדש עודד פרח (תופים), שמחליף את המתופף האגדי ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל.
הסאונד של האלבום הוא מינימליזם קשוח של שירה, גיטרות, בס, תופים ומעט כלים אלקטרונים. זאת בשילוב הפרפקציוניזם של הלהקה מביא לנו אלבום שנשמע כמו 2015 אבל עדיין עם רגל אחת במקורות של הפאנק.
האלבום מגיע בעטיפת דיגיפק מרשימה בעיצוב של להב הלוי, מהמעצבים הבולטים (והפוליטיים ביותר) בנוף הישראלי.בהמשך יצא האלבום בגרסת ויניל.