פנסיה מוקדמת מידי
עדכון אחרון: 19/06/2015
| מאת: אייל גולדמן
אם ניק דרייק לא היה בוחר להתאבד ב-25 לנובמבר, 1974, הוא היה חוגג איתנו היום את יום הולדת ה 67 שלו ואולי יוצא לפנסיה. הוא גם אחד האמנים הבודדים שמתו בגיל צעיר, אבל לא בגיל 27.....למי שכל זה נשמע לא ברור - ניק דרייק היה זמר\כותב אנגלי שפעל בין השנים 1969 ל-1972,הוציא שלושה אלבומים בחברת איילנד הבריטית (ביתם של יו2, בוב מארלי ועוד גדולים ורבים), ובחר לסיים את חייו במנת יתר של כדורי הרגעה. דרייק סבל מדיכאון שהוגדר בדיעבד כקליני, התקפי חרדה ועוד מגוון דברים "נפלאים" שפגמו בנפשו הרכה. בזמן אמת, אף אלבום שלו לא מכר יותר מ5000 עותקים. אז למה אנחנו בכלל מדברים עליו?
כי כמו כל האמנים הגדולים, כשהוולוט אנדרגראונד הם סוג של סמן בתחום, ניק דרייק התגלה לציבור הרחב רק שנים אחרי מותו. כת של מעריצים שכוללת אנשים כמו רוברט סמית מהקיור ופיטר באק מאר אי אם הפכה את הסיפור של דרייק למיתוס מודרני, כזה שכל האמנים המדוכאים מביטים אליו בערגה. בסוף שנות השבעים יצא אוסף בשם "פרוט טרי" שריכז את אלבומיו ואאוטייקים שונים תחת קופסא אחת. גם האוסף הזה לא ממש הפך ללהיט. מה שכן הפך ללהיט הוא השיר "לייף אין אה נורתרן טאון" של דרים אקדמי, שנתכתב והוקדש לדרייק. כל הסימנים הללו הובילו להוצאת אוסף בתחילת שנות התשעים בשם "וואי טו בלו", שהציג לראשונה לקהל צעיר את ניק דרייק, וסיפק גישה למוסיקה שלו, שהייתה בלתי ניתנת להשגה בשלב זה (אם במקרה יש לכם הדפסה מקורית של אחד משלושת אלבומיו של ניק דרייק, שימו אותה בכספת, אתם אנשים עשירים). עם השנים גדלה האגדה, והיום ניתן לומר שיש קונצנזוס רחב על השפעתו על עולם הפולק הנוגה והקודר.
אם אתם מכירים את פועלו של ניק דרייק, סביר להניח שאין לנו מה לחדש לכם - שלושה אלבומים וכמה אוספים. אם זו הפעם הראשונה שאתם שומעים את השם הזה, עכשיו זה הזמן הכי טוב להכיר ולהתאהב במוזיקה שלו. דרייק לא הופיע הרבה, ושום הופעה לא הוקלטה או צולמה. למעשה, לא קיים שום תיעוד שלו מלבד תמונות ילדות וכמה תמונות פרומו. מה שאומר שאם תרצו לקנות את כל מה שהבחור היקר הזה הקליט, זה יהיה קל מאוד.