מריח כמו רוח הנעורים בגיל שישים
עדכון אחרון: 02/08/2015
| מאת: אייל גולדמן
היום נציין את יום הולדתו של אדם שהשפיע על עולם הרוק בניינטיז בצורה בלתי ניתנת לערעור, בוץ' ויג. אם השם הזה לא אומר לכם כלום, הסיבה היא שהבחור הוא לא זמר או כותב שירים - בוץ' ויג הוא אחד המפיקים המוזיקלים המשפיעים ביותר ב 20 השנים האחרונות. הוא ממקימי להקת Garbage, שם הוא מתפקד כמפיק ובעיקר כמתופף, אבל ספרי ההיסטוריה יזכירו אותו כאדם שהפיק את האלבום ששינה את הניינטיז, "Nevermind" של נירוונה.בריאן דיוויד ויג נולד ב-1955 בויסקונסין, בנם של רופא ומורה למוסיקה. הכינוי בוץ' דבק בו אחרי תספורת לא מחמיאה והוא החליט להשתמש בו בצורה רשמית בהמשך הדרך. הוא הראה כישרון מוסיקלי כבר בגיל צעיר ולמד נגינה על פסנתר במשך שש שנים, עד לרגע מכונן בחייו - הופעה של להקת The Who בטלוויזיה. תוך זמן קצר, הוא הפך למתופף. הוא הכיר את סטיב מארקר, חברו ללהקת Garbage, בזמן לימודיהם באוניברסטת ויסקונסין. השניים עבדו על פרוייקטים משותפים כמו פסי קול לסרטים דלי תקציב, בזמן שויג הצטרף ל-Spooner, הרכב גל חדש מקומי. בהמשך פתחו השניים אולפן משותף ולייבל בשם Boat Records, כשויג מתופף עם הלהקה בלילות ונוהג במונית בבקרים (מי אמר שלא עובדים קשה בתעשייה הזאת?).הוא המשיך ללמוד את רזי ההפקה כשהוא מתגלח על הזקן של להקות מקומיות לאורך שנות השמונים, עד שבתחילת 1990 קיבל פנייה מלהקה קטנה בלייבל Sub Pop.
הלהקה הייתה נירוונה. קורט קוביין אהב את העבודה של ויג עם להקת Kiildozer, וביקש לעבוד איתו. באפריל 1990 הגיעו חברי הלקה לאולפן של ויג בויסקונסין, שם הקליטו שמונה שירים, ביניהם "Breed", "In Bloom"' ו "Lithium". קוביין,שלא היה מורגל בעבודת אולפן מסודרת, איבד את קולו במהלך ההקלטות, והלהקה עזבה את האולפן עם הבטחה לחזור לעבודה סדירה. מה שקרה מכאן היה הפיכת ההקלטות לדמו של הלהקה בזמן שחיפשו לחתום עם חברת תקליטים גדולה. כשחברת Geffen החתימה אותם, הם לא שכחו את תרומתו של ויג והביאו אותו לאולפני Sound City להפיק את "Nevermind". בסרטו של דייב גרול "Sound City" מספרים ויג וגרול על תהליך ההקלטה ועל תרומתו המכרעת של ויג לאלבום, עם הסאונד הנקי הכי מלוכלך שיכלו להפיק. מה שקרה אחר כך הדהים את כל תעשיית המוסיקה - האלבום מכר עד היום יותר מעשרה מליון עותקים רק באמריקה, הסינגל "Smells Like Teen Spirit" הכניס סאונד מלוכלך וכבד למצעדי הפזמונים, ושגעת הגראנג' נכנסה להילוך חמישי.
נכון, מספיק שהיינו מציינים רק את "Nevermind", אבל בוץ' ויג עבד עם עוד להקות לפני שהלך לעשות לביתו - לסמאשינג פאמפקינס הפיק את "Gish" ב-1991 ואת "Siamese Dream" ב-1993. את "Dirty" ב-1992 ו- "Experimental Jet Set, Trash and No Star" ב-1994 לסוניק יות'. אלבומים אלה השפיעו רבות על הסאונד של הרוק בשנות התשעים והם נחשבים עד היום לטובים ביותר אמנותית ומסחרית של להקות אלה. לויג יש תובנות שמצליחות לגרום אושר גם לאמן וגם לחברת התקליטים, להביא תוצאה מספקת אמנותית שמצליחה לייצר מכירות.
אבל באותו הזמן החל ויג להשתעמם מכל הרוקנ'רול הזה והחל להפיק רמיקסים יחד עם סטיב מארקר ודיוק אריקסון (איתו ניגן ב- Spooner). להקות כמו U2, דפש מוד והאוס אוף פיין נהנו מהטיפול של השלישייה, אבל לא כולם התרשמו ממנה - לאחד המבקרים זה נשמע כמו זבל. השלישייה לקחה את זה כסימן ובהחלטה משותפת הפכו את הפרוייקט ללהקה בשם Garbage. אף אחד לא רצה שבוץ' ישיר, והשאיפה למצוא זמרת הובילה לשירלי מנסון, סולנית ההרכב הסקוטי Angelfish (מארקר "גילה" אותה תוך כדי צפייה בתוכנית 120 דקות בMTV). אלבום הבכורה של Garbage (שיצא באוגוסט 1995) היה הפתעה בלתי צפויה, עם מכירות של 4 מליון עותקים וסינגלים מצליחים כמו "Stupid Girl" ו-"Queer". בעשור הקרוב התמקד ויג בעיקר בעבודה על Garbage שהוציאו ארבע אלבומים מצליחים (ואף הגיעו לישראל) עד להפסקה בשנת 2005. הם חזרו לעבוד ב-2010 והוציאו את People" Not Your Kind Of" ב-2012 בהוצאה עצמית.
בעשור האחרון עבד בוץ' ויג בין היתר עם הפו פייטרס, ג'ימי איטס וורלד, AFI וגרין דיי. האלבום "21st Century Breakdown" של גרין דיי מ-2009 הביא לו את פרס הגראמי לאלבום הרוק הטוב ביותר. הוא גם המשיך להפיק פסי קול שונים ומשתף פעולה עם חברות ציוד אולפן שונות.
כן, האנשים שעיצבו את הסאונד של הניינטיז מתחילים להתבגר. גיל שישים כבר לא נראה כזה מופרך למישהו שחיבר בין רוק לאלקטרוניקה או בין פאנק רוק ופופ. בוץ' ויג עשה את כל זה ובניגוד להרבה אנשים במעמדו המכובד, נשאר מחובר לאדמה. נאחל לו ולנו עוד הרבה שנים עם מוסיקה בהפקתו.