נולד לנגן גיטרה
עדכון אחרון: 12/08/2015
| מאת: אייל גולדמן
עם חמישים שנות קריירה, שישה פרסי גראמי, עשרות אלבומים והערצה כמעט עיוורת של נגני גיטרה בכל העולם, באדי גאיי יכל להמשיך לנוח על זרי הדפנה אל תוך הפנסיה. אבל ממרומי שבעים ותשע שנותיו, הוא עשה עמנו חסד והקליט אלבום חדש ששוחרר ממש לאחרונה.באדי גאיי הוא אחד מאחרוני נגני גיטרת הבלוז החשמלית שעדיין איתנו, אחד שהיה שם כשל הבלאגן התחיל - הוא נולד בלואיזיאנה ב-1936 והחל לנגן בגיטרה בגיל צעיר. בגיל 21 עשה מה שעשו רוב המוסיקאים האפרו אמריקאים באותן שנים, ועבר לשיקאגו, הבית החם של הבלוז החשמלי הצעיר. בשיקאגו נפל גאיי תחת קסמו של מאדי ווטרס והחל להקליט בלייבלים שונים, עד שמצא בית בלייבל הבלוז האגדי Chess. אבל אגדות זה עניין לילדים - בעלי החברה לא הבינו את סגנונו הרועש וגרמו לו להקליט כל סגנון מלבד בלוז - בלדות, סטנדרטים של ג'אז, גרסאות לשירי סול ובערך כל דבר שלא התאים לסגנון שלו. הם גם הפכו אותו לנגן ההפקות שלהם לשאר האמנים בלייבל, אמנים כמו קוקו טיילור, מאדי ווטרס והאולין וולף. אבל דבר אחד הם לא הצליחו לעשות - לגרום לו לנגן שונה בהופעות. באדי גאיי הוא אמן של הופעות חיות ויש אומרים שהוא הגשר שמחבר בין השיקאגו לבלוז לגיטריסטים כמו ג'ימי פייג' וג'ף בק. כבר בשנות השישים המוקדמות הסאונד שלו היה חזק מאוד ומלוכלך, עם סולואים ארוכים מלאי פידבק והופעה שלו בלונדון ב-1965 הביאה לאריק קלפטון את הרעיון להקים טריו בלוז רוק. אולי שמעתם על ההרכב שהוא הקים בהמשך, Cream.
בשנות השבעים דעך כוכבו של באדי גאיי, אבל התחייה של הבלוז בשנות השמונים ותחילת התשעים הביאה לביקוש עולה בהופעותיו, הרבה בזכות דחיפה של אריק קלפטון. ב-2005 קלפטון וביבי קינג הכניסו את גאיי כחבר במוזיאון התהילה של הרוקנ'רול ומאז הוא ממשיך להופיע ולהקליט בצורה סדירה, למורת גילו המתקדם. גם העיר שיקאגו הכירה בפועלו לקידום מורשת העיר ואם תגיעו אליה, תוכלו להתהלך ב-Buddy Guy Way וגם לאכול במסעדה שלו שממוקמת ברחוב עצמו.
אז מה קורה באלבום ה-28 במספר של באדי גיי? הפקה של של טום האמברידג' ( שעבד איתו על האלבום זוכה הגראמי "Living Proof" ב-2010), 14 שירים (ארבע מתוכם כתב גאיי יחד עם כותבים שונים) וכמה אורחים מרגשים ביותר - גיטריסט להקת ZZ TOP בילי גיבונס, נגן המפוחית קים וילסון, ג'וס סטון וההפתעה האמיתית - ואן מוריסון, זמר הבלוז הלבן הכי שחור שיש. מוריסון מתארח בשיר "Flesh & Bones" שמוקדש לזכרו של ביבי קינג, שהלך לעולמו לפני מספר חודשים. אבל זה לא נגמר שם - האלבום מסתיים עם השיר "Come Back Muddy" , בלוז אקוסטי בו הוא שר לחברו המנוח מאדי ווטרס, כמה הוא מתגעגע ורוצה שוב לנגן ולעשות איתו שטויות. מבטיחים לכם שבסוף השיר הדמעות יזלגו מעצמן.
אם אתם אוהבים בלוז חשמלי, אין לנו מה להגיד לכם, כנראה שאתם כבר מחכים לו ממזמן. אם אתן לא מכירים את פועלו של באדי גאיי, האלבום החדש מצוין להיכרות ראשונית איתו. משם נמליץ ללכת אחורה עם השנים, דרך אלבומיו האחרונים ועד להקלטותיו כנגן מלווה אצל מיטב אמני הבלוז של המאה ה-20.