ימי הולדת ששינו לכם את המדף המוסיקלי
עדכון אחרון: 20/08/2015
| מאת: אייל גולדמן
ה-20 באוגוסט מאגד בתוכו ימי הולדת של כמה מהאנשים ששינו את פני המוסיקה במאה ה-20, במיוחד בתחום הרוקנ'רול, אבל גם בחור אחד ששינה את הדרך שבה אנחנו מתייחסים למוסיקה אלקטרונית ואפילו בחור ששינה את את עולם המוסיקה שחורה מקצה לקצה. בחרנו לספר את סיפורם של ארבע מהם.אז תדליקו נר ותגידו מזל טוב לכמה מהאנשים שבזכותם עולמנו נהיה קצת יותר נעים.1942 - אייזק הייז
אייזק הייס ז"ל הוא אחד מגדולי המוסיקאים השחורים במאה עשרים - כותב, מפיק, זמר וגם שחקן. בצעירותו היה נגן אולפן וכותב הבית של לייבל הסול הדרומי STAX ויחד עם דיוויד פורטר כתב כמה מהשירים הקלאסיים של הצמד סאם ודייב - "Soul Man" ו "Hold On, I'm Coming" ולשאר אמני הלייבל. כאמן עצמאי יש להייז זכות ראשונים על הכנסת של עיבודים תזמורתיים עשירים למוסיקה השחורה, דבר שלא היה אפשרי עקב תקציבי הפקה נמוכים. למרות שניסה זאת באלבומיו הראשונים, התקציב שקיבל ליצור את פסקול הסרט "Shaft" ב-1971 נתן לו את האופציה ליצור את אלבום חלומותיו. התוצאה? מקום ראשון במצעד האמריקאי, כמו גם נעימת הנושא המפורסמת ובגל של חקיינים שרכב על הסאונד המדובר, במיוחד בארי וויט ז"ל.
עם השנים דעך כוכבו של הייז, אבל מעריציו הותיקים לא נתנו לו להיעלם - בעוד שפורטיסהד וטריקי דגמו קטעים שלו, טריי פארקר ומייק סטון ליהקו אותו לתפקיד שף בסדרה המצויירת סאות' פארק. הייז אולי נפטר ב-2008 אבל הסאונד שלו ממשיך להדהד עד היום.
1946 - רלף הוטר
רלף הוטר הוא מייסדי ההרכב האלקטרוני הגרמני קרפטוורק. הוטר אחראי במו ידיו לחיבור בין המוסיקה אלקטרונית למוסיקת הפופ. עד לבואה של קרפטוורק בתחילת הסבנטיז, המוסיקה האלקטרונית נחשבה למשהו שטכנאים עושים במעבדה באוניברסיטה במצב הטוב, או לגימיק מטופש במצב הרע. בקטעים כמו "Autobhan" ו "The Model" יצרו קרפטוורק מודל לשירי פופ עם סאונד אלקטרוני, סאונד שאתם שומעים עד היום בכל הפקה. רשימת אמנים שהושפעו ישירות מקרפטוורק תהיה בערך כל מה שיש לכם על המדף מאז 1980, הבולטים שבהם - דפש מוד, דיוויד בואי, ניו אורדר, דאפט פאנק ובערך כל סצינת הטכנו. אבל ההשפעה שלהם נמצאת גם אצל אנשים שלא מודעים לה, כוון שהכלים והסאונדים שקרפטוורק הביאו משמשים עד היום את כל מפיקי הפופ בעולם, מפארל ומקס מרטין, דרך עופר ניסים, טייסטו, קאלוין האריס - רק תגידו שם.
הוטר אחראי לכתיבת רוב שירי הלהקה והוא גם הסולן ברובם. היום הוא החבר המקורי האחרון בלהקה, שממשיכה להופיע בימים אלה במופע תלת מימד ייחודי.
1948 - רוברט פלאנט
רוברט פלאנט, סולן להקת הרוק הבריטית לד זפלין, נחשב עד היום לאחד מגדולי זמרי הרוק של כל הזמנים. עם שירים כמו "Stairway To Heaven"' "Whole Lotta Love", "Since I've Loving you" ועוד רבים וטובים (תכלס, יש שירים לא טובים של לד זפלין?). לד זפלין הייתה הלהקה הרצינית הראשונה של פלאנט, בה היה חבר מיום הקמתה ב-1968 עד לפירוקה בטרם עת ב-1980, עם מותו של מתופף הלהקה, ג'ון בונהם ז"ל. עם פירוק הלהקה פנה פלאנט לקריירת סולו מעניינת ומצליחה, בה שילב סגנונות שונים, פחות רוקיים ויותר מעניינים לטעמו האישי, כמו בלוז, קאנטרי ומוסיקת עולם. "אני יודע איך לשיר רוק, עשיתי את זה בלהקה הכי טובה בעולם, עכשיו אני רוצה לנסות את כל השאר", צוטט פלאנט לא פעם בראיונות. להיטו הגדול ביותר כסולן הוא "Big Log" מאלבומו השני "The Principle Of Moments" מ-1984. בשנים האחרונות הוא משתף פעולה עם אמנים והרכבים שונים כמו אליסון קראוס ולמרות האיחוד המרגש של לד זפלין ב-2007, פלאנט מעדיף להתרכז בלהקתו הנוכחית, "Sensational Space Shifters". די מרגש לדעת שמישהו יכול לעשות מופעי קאמבק ולעשות מאות מליונים מעדיף להמשיך ליצור ולהמציא את את עצמו מחדש, גם במחיר של כעס מהמעריצים הותיקים.
1966 - דייבאג דארל
דיימבאג דארל ז"ל , או דארל לאנס אבוט בשביל אמא שלו, היה גיטריסט להקת המטאל האמריקאית פנטרה.
דיימבאג הקים עם אחיו ויני פול את פנטרה בתחילת שנות השמונים כהרכב גלאם מטאל (לא מוצלח במיוחד). עם הגעתו של הסולן החדש פיל אנסלמו ב-1986 השתנה הסאונד לכיוון אגריסיבי וכבד יותר עם רצף האלבומים "Cowboys From Hell" ב-1990 ו-"Vulgar Display Of Power". ב-1992 הציג דיימבאג סאונד גיטרה ייחודי, כבד מצד אחד אבל גם מאוד מזיז ומקפיץ (יש אומרים אפילו גרובי). ההצלחה הייתה עצומה ואלבומם הבא "Far Beyond Driven" מ-1994 נכנס היישר לראש המצעד האמריקאי, פעם ראשונה להרכב מטאל קיצוני. ב-2003 התפרקה הלהקה עקב סכסוכים פנימיים ושני האחים הקימו את Damageplan, הרכב שלא היה שונה בתכלית מפנטרה. ב-8 לדצמבר 2004 נרצח דיימבאג דארל בזמן שהופיע עם Damageplan באוהיו על ידי מעריץ מטורף. הוא נקבר בתוך ארון קבורה של להקת KISS, ורגע לפני שהארון נסגר, הגיע אדי ואן היילן עם הגיטרה השחורה האגדית שלו, ושם אותה בתוך הארון. מחווה בין שני אנשים שגרמו לעולם הגיטרות להתקדם קדימה.