היום נציין עשור למותו של רוברט מוג, מקים חברת הסינטיסייזרים MOOG ואחד האנשים שבמו ידיו הביא למהפכה האלקטרונית שאותה אנו חשים עד היום - כלי הנגינה שהמציא וייצר הביאו לפופולאריות של הסאונד האלקטרוני יותר מכל כלי ניגינה אלקטרוני של חברה אחרת, עם טווח לקוחות שנע בין הביטלס ליוצרי הטכנו המינימלי.
רוברט אלברט "בוב" מוג נולד ב-23 במאי, 1934 בניו יורק. אימו דאגה לתת לו שיעורי פסנתר, אבל מוג הצעיר התעניין יותר בעבודה של אביו מהנדס החשמל. בגיל 14 בנה מוג את הטרמין הראשון שלו (כלי נגינה חשמלי שהמציא הרוסי ליאון טרמין, שהנגינה עליו מתבצעת על ידי הזזת הידיים מסביב למכשיר בעל הטון הבודד). לאחר שסיים את לימודיו בתיכון ברונקס, הקים את R.A MOOG COMPANY בה מכר קיטים לבנייה עצמית של תרמין, וכך מימן בעצמו את הלימודים הגבוהים שלו בעשור הקרוב.
אבל מר מוג הצעיר הוא הרבה יותר מסתם אדם שבונה קיטים. כבר בזמן לימודיו החל לפתח חלקים שונים בתחום הסינטזה, אבל התרומה המכרעת שלו הייתה משהו שנראה היום ברור מאליו - מוג הוא האדם שחיבר את המקלדת הסטנדרטית לסינטסייזר. עד לאותו רגע, השליטה בכלי נעשתה באמצעות חיבור כבלים שונים, ונראתה יותר כמו משהו ששייך למעבדת חשמל או חללית. מאותו רגע, כל מוסיקאי קיבל את השליטה בצלילים החדשים האלה.
בתחילה חוברה המקלדת לסינטיסייזרים מודואלרים (הרבה קופסאות מחוברות בכבלים, עדיין לוק של מעבדה). אבל מוג הבין שזה עדיין לא הכיוון - מוסיקאים צריכים כלי שיוכלו לקחת גם לאולפן וגם להופעות. כך נוצר המינימוג, הסינטיסייזר הראשון שהיה יחסית זמין מבחינה כלכלית וקטן מספיק לשים בספסל האחרון של כל רכב. המינימוג הוא סינטי מונופוני, מה שאומר שלא ניתן היה לנגן עליו אקורדים כמו באורגן או פסנתר, דבר שגרם לדור שלם של קלידנים לשנות את טכניקות הנגינה שלהם.
בהמשך מכר מוג את החברה והקים חברה בשם BIG BRIAR בה המתקד בייצור אפקטים שונים. עם הנוסטלגיה לסאונד החם של הסבנטיז בשנות התשעים, עלתה הפופולריות של המותג ומוג זכה בו בחזרה לאחר מאבק משפטי ארוך. כיום חברת מוג ממשיכה לייצר באופן שוטף את כלי הנגינה שמייסדה המציא ופיתוחים שונים עליהם עבד לפני מותו מסרטן במוח ב-2005.
עד כאן סיפורו האישי של רוברט מוג. בוא נעבור למה שחשוב לנו כאן - המוסיקה שנוצרה בעזרת ההמצאות שלו. אם נצטרך לסכם את כל מי שהשתמש אי פעם באחת ההמצאות של מוג, זה יהיה בגדול כל מי שהקליט אלבום אחרי 1973. כן, קראתם נכון - בודדים האלבומים שהפטנטים של מוג לא נמצאים ביסוד היצירה שלהם (אולי משהו עם גיטרה אקוסטית ומיקרופון אחד). החיבור בין הסאונד האלקטרוני למקלדת רגילה שכל נגן יכל לנגן עליה שברה את השוק באופן טוטאלי ושיטפון של כלי נגינה הציף את השוק. גם שאר הפיתוחים של מוג נכנסו לרוב כלי הנגינה החשמליים ובכך השפעתו תישאר לנצח בתוך הפסקול שלנו.
ומה המיטב של הפסקול הזה, אתם שואלים? קודם כל פסקול הסרט "התפוז המכני", פרי מוחו הקודח של וולטר קרלוס (היום לאחר הניתוח ידוע כוונדי קרלוס). לאחר שהוציא את האלבום "Switched On Bach" ב-1968 שהיה מורכב רק משימוש בסינטי של מוג, פנה אליו סטנלי קובריק וביקש שיצור עבורו פסקול "עתידני" שימשיך את הקו של נגינת יצירות קלאסיות על סינטיסייזר. הצלחת הסרט והפסקול (כמו הצלחת האלבום המקורי) הביאו לעלייה חדה במכירות הסינטי של מוג ומשם החלה הפופולאריות שלו לעלות.
כמה דוגמאות לאמנים שהשתמשו בסינטים של מוג בתחילת הדרך - הביטלס (בהקלטות אבי רוד), אמרסון לייק ופאלמר (בכל קטע אפשרי, זכור במיוחד בשיר "Lucky Man"), פינק פלויד; יס, קראפטוורק...תכלס, כל הרכב פרוג שהיה לו תקציב. אבל הסינטיסייזר עשה את המעבר לעולם הפופ בצורה מרהיבה עם הסינגל מ-1977 של דונה סאמר, "I Feel Love" - אחד הקטעים הראשונים שנוצרו בצורה אבסולוטית על סינטיסייזר, בהפקתו של ג'ורג'יו מורודור.
תרצו או לא, רוברט מוג שינה את את עולם המוסיקה של המאה העשרים באותה מידה כמו לס פול וליאו פנדר, מפתחי הגיטרה החשמלית (שהיא ללא ספק, כלי הנגינה ששינה את המאה העשרים). כלי הנגינה שהמציא משמשים יום יום מוסיקאים בכל סגנון מוסקילי אפשרי ועל כך חובה עלינו להיות אסירי תודה לפועלו של הדוקטור.
דבר אחרון לפני סיום - איך לעזאל אומרים מוג? אז פעם אחת ולתמיד, השם MOOG מתחרז עם VOUGE ולא עם MOO, (געיה של פרה).
נשאיר אותכם עם אחת מהיצירות הגדולות שנכתבו על המינימוג, "Autobhan" של קרפטוורק מ-1974.