אלוהים, תהרוג את הכאב
עדכון אחרון: 28/08/2015
| מאת: אייל גולדמן
מידי פעם נעצור את כל הקשקשת על מה חדש, מי חוגג יומהולדת ומה יצא היום ונתמקד באלבומים או סרטים ששינו את חיינו. היום נדבר על "Down Colorful Hill", אלבום הבכורה של הרכב הסלואוקור האמריקאי Red House Painters. מדובר באלבום שאני מקשיב לו למעלה משני עשורים וככל שאני מתבגר, חווית ההאזנה מתחזקת ומחזקת את הידיעה שמדובר ביצירת מופת שתלווה אותי עוד שנים רבות.Red House Painters הוקמו ב-1989 בסאן פרנסיסקו על ידי מארק קוזלק, יליד אוהיו. בדרך לשם הוא עבר באטלנטה, שם פגש את המתופף אנטוני קוסטוס, איתו עבר לעיר עם גשר הזהב. בעיר החמימה הם הוסיפו את הגיטריסט גורדן מאק והבאסיסט ג'רי וקסל, והרכב הנגנים הושלם. מבלי לפגוע בחשיבות הנגנים בלהקה, מדובר בחזון של איש אחד, מארק קוזלק - הוא כתב כמעט את כל שירי ההרכב ושר אותם.
בין השנים 1989 ל-2001 הוקלטו שישה אלבומים תחת השם Red House Painters. אבל זה לא כל כך פשוט - האלבום האחרון, "Old Ramon" הוקלט ב-1998, אבל לא יצא עד 2001 בגלל בירוקרטיה תאגידית של חברת התקליטים ISLAND בה היו חתומים (קוזלק קנה בעצמו את הזכויות לאלבום שיצא בלייבל SUB POP). אבל חשוב לציין שוב - מדובר בפרוייקט של קוזלק, שב-2003 החליט לשנות את שם הפרוייקט ל-Sun Kill Moon, אבל טען בראיונות שזה המשך ישיר ללהקה המקורית. הוא טורח גם לשחרר אלבומים תחת שמו הפרטי, סתם כדי לבלבל מעריצים שרופים.
אבל באתי לספר לכם על איך זה התחיל. אז בין 1989 ל-1991 קוזלק והחברים הופיעו די הרבה בעיר והקליטו דמואים. חבר טוב שלהם, מארק אייצל (מההרכב American Music Club) דאג שהדמואים האלה יגיעו לאוזניו של איבו ווטס-ראסל, מייסד הלייבל הבריטי 4AD (הלייבל חתום על הצלחות של הרכבים מיתולוגיים כמו Birthday Party, Pixies, Cocteau Twins, Bahuaus, This Mortal Coil ועוד רבים וטובים בתחום האינדי). כמו באלבומי בכורה אחרים שיצאו בלייבל, הדמואים עצמם הפכו לאלבום, אחרי עבודת מאסטרינג קלה (גם שומר על הראשוניות, וגם חסכוני).
אם יש דבר שקל מאוד להבין משמיעה ראשונה זה שמארק קוזלק לא היה שמח באותם זמנים. אני בספק אם יש עוד הרבה אלבומים שכוללים מאה אחוזים של שירים מדכאים כל כך. השיר שפותח את האלבום, "24", נשמע יותר כמו מכתב התאבדות ועל המחשבה שגיל 24 זה כבר יותר מידי. אחריו מגיע "Medicine Bottle", שיר על אהבה אבודה, שבמשך כמעט עשר דקות מתאר את הבדידות של קוזלק, כמה הוא זקוק למושא השיר ועל כמה היא רוצה שיחייך והיא תישאר איתו. אין ספק שהמשפט החזק ביותר בשיר הוא (בתרגום חופשי) "מעולם לא הרגשתי כל כך לבד מאז הייתי ברחם" וזה בשיר שהמוטו שלו הוא "לא רוצה למות כאן בחוץ, בלעדייך". באלבום המקורי סוגר את צד א' "Japanese To English", שמרגיש כמו תיאור של חוסר תקשורת טוטאלי בין אוהבים, חוסר היכולת לתקשר מתואר כחוסר היכולת לתרגם יפנית לאנגלית (ולהיפך). גם המגע והקרבה בישיבה על חוף הים לא יכולים לגרום לנתק להיעלם.
צד ב' נפתח עם שיר הנושא, למרות שבגרסת הדיסק הוא דווקא השיר השלישי (סביר להניח שגרסת הדיסק היא הנכונה, בגלל אורכי השירים לא ניתן היה להשתמש בסדר השיר בגרסת התקליט). שיר הנושא הוא על גבול ההיפנוטיקה מבחינה מוזיקלית, עשר דקות של מארש תופים רפפטיבי במקצב של שלושה רבעים, שמגיע לשיא שלא היה נשמע מוזר באלבום של Metallica באייטיז. כן, הגיטרות אולי אקוסטיות ברובן, אבל התחושה היא כבדה. לא סתם קוזלק הוא מנביאי הסלואוקור, סגנון שמושתת על נגינה איטית ביותר והרבה ריוורב על כל המיקס. תחושת הכבדות של המילים מתכתבת עם הלחנים האפלים ונראה שגם מטאליסטים ששומעים להקות Paradise Lost ימצאו את האלבום כמשהו שבא להם טוב.
ממשיכים עם השיר ה"שמח" של האלבום, Lord Kill The Pain. השיר המשמח הוא דיון בין קוזלק לאלוהים, בו קוזלק מבקש להרוג את כל מי שמסביבו - חברה שלו וחברו סאם כי הוא רואה את המבטים הערומים ביניהם, המשפחה שלו והשכנים שמזלזלים בכיוון המקצועי שלו, להטביע את המדינה שלו, כדי שיוכל לחיות בשקט. כמו בשיר הנושא, גם כאן יש שבירה למוטיבים שמאפיינים מוסיקת מטאל לקראת סוף השיר, שנגמר בצורה אקוסטית ומבולבלת, שהמנטרה "Lord kill the pain" חוזרת על עצמה.
האלבום נסגר עם השיר "Michael", שיר שנכתב על חברו מייקל שכנראה איבד את דעתו (ולא בפעם הראשונה). קוזלק מתאר חוויות ילדות משותפות כמו נסיעה ראשונה בסאבווי, תספורת המטאל הראשונה ושחייה אחרונה בים, כמה הוא מתגעגע לחבר הותיק ולאן הוא נעלם.
אני הכרתי את האלבום מקלטת שקיבלתי כפרס בחידון בתכנית הטלוויזיה של אילן בן שחר. 1993. מיותר לציין שזה לא משהו ששולחים בדואר ככה סתם, בטח לא עם כאלו מילים. מהרגע שהקלטת נכנסה לווקמן, היא נוגנה עד שנשחקה. אין לי דרך להסביר את ההשפעה של האלבום עליי, אבל יש כמות מאוד מצומצמת של אלבומים שהחזקתי בשלושת הפורמטים - קלטת, דיסק ותקליט. Down Colorful Hill הוא אחד מהם. ההדפסה המקורית של התקליט קשה מאוד להשגה, ואני זכיתי לקבל אותה במתנה מחבר. אבל 2015 היא שנת המזל שלכם - ניתן להשיג שוב בויניל את אלבומי הלהקה! כמובן שמי שחייב, אפשר גם בדיסק, אבל זה כבר באחריותכם.
אם אתם רוצים משהו לשים ברקע, זה לא האלבום בשבילכם. אם אתם מחפשים מוסיקה לצלול לתוכה, כשהצלילים והמילים מורידים אתכם למטה, זה האלבום בשבילכם. למעשה, סביר להניח שתצאו מכל הסיפור די מעודדים, כי אני בספק אם יש מישהו יותר מדוכא מאשר מארק קוזלק בין השנים 1989-1991.