אלבום ראשון לאחיות התימניות שעומדות לכבוש את העולם
עדכון אחרון: 04/09/2015
| מאת: מיכל נאמן
הפעם הראשונה שבה נחשפתי ל A-WA הייתה כשצפיתי בקליפ לסינגל הבכורה מהאלבום, "חביב גלבי" (אהוב לבי), שהפך במהרה ללהיט שסחף מיליוני צופים בארץ וברחבי העולם.הרכב האחיות התימניות תאיר (31), לירון (29) ותגל (25) חיים מהיישוב הקהילתי "שחרות" שבדרום מביאות צבע אחר למוזיקה הישראלית ואין ספק שמדובר בתופעה בינלאומית.
אם עד התקופה האחרונה הייתה איזושהי מוסכמה לגבי זמרים ישראלים ששרים באנגלית ש"פיצחו את השיטה" להצלחה בינלאומית, נראה שגם לשיר בתימנית נכנס יופי למשוואה הזו.
האלבום יצא אמנם רק בישראל אך בהמשך השנה יופץ באירופה וילווה בסיבובי הופעות בארץ ומעבר לים.
ההשוואה הראשונה והמתבקשת היא לחברי ההרכב "ימן בלוז" שהיו מהחלוצים הראשונים בארץ שהעזו לשיר בשפה התימנית ויחד עם זאת ליצור שפה של קצב ואותנטיות עם המאזינים.
לאחר שהקשבתי לאלבום הראשון של A-WA הבנתי שאמנם מדובר בשפה מילולית משותפת אך בשפה מוזיקלית שונה לחלוטין בין השניים.
להבדיל מ"ימן בלוז" ששומרים על אותנטיות בבחירת העיבודים, האלבום החדש של ההרכב בהפקתו (שבהחלט ניכרת) של תומר יוסף נוגע בעיקר בהחייאה של שירים תימנים עתיקים בעיבודים מודרניים אלקטרונים ובעלי ביט גרובי במיוחד.
האלבום נפתח בקטע קצר של דקה ו14 שניות, "שיר ערש תימני", א-קפלה של שלוש אחיות, מדויקות ומתואמות, השרות בשלוש קולות כאחד. הקטע השני הוא ביט ממוחשב מצד אחד ושירה תימנית מצד שני, שישר זורקת אותי אחורה לעפרה חזה ולתהיות מה היא הייתה חושבת על השילוב בין השניים. יכול להיות שאם היא הייתה היום בין החיים היא הייתה ממהרת לקחת אותן תחת חסותה. לפעמים הכל זה עניין של טיימינג ואחרי שריף כהן עשתה את זה בצרפתית ודודו טסה בערבית-עיראקית, יש מקום לגרוב התימני המודרני בנוף המתחדש של מוזיקת העולם כיום.
עובדה מעניינת לגבי האלבום היא שהוא הוקלט תוך שלושה ימים סך הכל (באולפן של תמיר מוסקט מהבלקן ביט בוקס, אגב) וזו אולי הגדולה שלו. מאוד מפתה לקחת שירים עתיקים ולשנות אותם מקצה לקצה אך ניכר שרוב העבודה של תומר יוסף והבנות הייתה בבניית הקצב, הקולות ושילוב האלמנטים המודרניים שנותנים את הייחוד ואולי את ההצדקה לקיום אלבום מהסוג הזה בימינו, בלי יותר מדי שינויים בשירים עצמם. מה גם שלמרות שהמילים לא מובנות למאזינים, הגרוב והעיבודים מרעננים ומתחברים לקהל הצעיר, שהוא נתח משמעותי מהקהל של A-WA. האלבום ממשיך באותו ביט-אלקטרוני סוחף וקליט. יש אלבומים שדורשים גיוון והתפתחות בין שיר לשיר, אני סבורה שכשמוצאים קול ייחודי, אין צורך בשינויים דרסטיים בין שיר אחד לאחר (במיוחד כשמדובר באלבום בכורה).
המוזיקה הישראלית היום נמצאת בצומת דרכים: מצד אחד המון רעב של מוזיקאים צעירים שמנסים להשמיע את קולם אך אם לומר את האמת, איכות החומרים שלהם לעיתים קרובות סבירה ומטה ולא צולחת יותר מאלבום או שניים עם ביקורות בינוניות במקרה הטוב.
A-WA מוכיחות שאפשר אחרת, שהנה הגיע הרכב נשי ייחודי, שעובד נכון עם האנשים הנכונים בזמן הנכון.
כל מה שנותר לנו הוא לקוות שהן יביאו איתן בשורה של עוד הרכבים מעניינים ומוצדקים בנוף הישראלי והבינלאומי.