הוצאות ויניל מחודשות לאלבומיו של זוהר ארגוב
רק אם במקרה חייתם בחלל או שעליתם ארצה השבוע, הסיכוי שלא שמעתם את קולו הייחודי של זוהר ארגוב שואף לאפס - עם כל הכבוד לזמרים הגדולים בני זמננו, ארגוב ז"ל נמצא בראש רשימת האמנים האהובים ביותר בכל הזמנים בזמר העיברי, יד ביד עם אריק איינשטיין ז"ל (ואם תרצו להיות קצת פואטיים, אז המקבילה החיה של שניהם היא אייל גולן ושלמה ארצי). הוא הקול של ארץ ישראל העממית, של השכונות והפחונים, פורץ דרך מוסיקלי שהצליח להתרומם בעזרת כשרונו למקומות שהיו שמורים רק לגדולי הזמרים בארץ, אבל הכל הסתיים בסוף טראגי.
זוהר עורקאבי נולד ב-16 ליולי 1955 בשיכון המזרח בראשון לציון, בנם הבכור של עובדיה ויונה עורקאבי. כבר מגיל צעיר בלט כישרון השירה של זוהר, לעומת רצונו להיות תלמיד מן המניין - הוא עזב את הלימודים בגיל 13 כדי לתמוך בפרנסת המשפחה. בגיל 17 התחתן עם ברכה צברי וכעבור שנה נולד בנם גילי (ואז החליט הזוג הצעיר להתגרש). בשנים הבאות עבד זוהר כטייח וניסה לפרוץ כזמר. ב-1977 הצליח להקליט שני שירים פרי עטו של משה נגר ,"ילדה חיכיתי שנים" ו"כל יום שעובר". השירים יצאו בתקליטון לתחנות הרדיו אך זכו להתעלמות מוחלטת. האמת, דיי בצדק מסויים - מדובר בקטעי רוק\דיסקו שמזכירים יותר את צביקה פיק, בלי השירה הגרונית האופיינית לו והקול של זוהר נשמע מסורס. הדבר היחיד שיצא מהתקליטון הוא שינוי שם משפחתו מעורקאבי לארגוב (כדי להישמע יותר קליט לעורכים המוסיקלים ברדיו).
לאחר שישב שנה בכלא על עבירת אונס, החליט ארגוב לקחת את המוסיקה ברצינות והפך אותה לעיסוקו המרכזי. זוהר החל להופיע בחאפלות ואירועים משפחתיים ובעיקר במועדון "הברווז" בתל אביב. כהשלמת הכנסה הסיע ארגוב אמנים כמו "צלילי העוד" וג'קי מקייטן, עבודה שעזרה לו יותר מכל הופעה - יהודה קיסר, גיטריסט "צלילי העוד", התרשם ממנו כל כך שהחליט להפיק לו אלבום ביחד עם המפיק מאיר ראובני. מקייטן היה אחראי על שיר הנושא, תרגום של השיר "Iparcho" של קזנג'ידיס, אותו ביצע בעצמו בהופעות.
אריך נגן מס. 1
חפלה עם זוהר ארגוב (אלינור) (1980) - הוקלט באולפן מאולתר על טייפ סלילים פרימטיבי וכלל רק גרסאות כיסוי לשירים פופולאריים ופופולאריים פחות. מה שבטוח, אצל ארגוב כולם נהפכו ללהיטים - "סוד המזלות", "עת דודים כלה", "מה לך ילדה" וכמובן "אלינור". האחים ראובני היו אחראים על הפצת הקסטה ולמרות שלא היו מרוצים מאיכות ההקלטה, הקהל דיבר מהארנק - בהתחלה הוא נמכר רק בתחנה המרכזית, מרכז העצבים של הזמר הים תיכוני באותה תקופה, אך מהר מאוד הביקוש הרב הביא למכירות בכל חנויות המוסיקה. כמה הוא נמכר? אין מספרים מדוייקים, אבל תחשבו על כמה בנות בטווח הגילאים 30-35 בשם אלינור אתם מכירים.... בוא נאמר שהסחורה בכלל לא הגיע למדפים, אנשים חטפו את הקסטה היישר מהארגז.
אריך נגן מס. 2
היו זמנים (1981) - היה התקדמות במובן מסויים אבל גם דריכה במקום - האלבום הוקלט בצורה מקצועית יותר, אבל עדיין היה רובו ככולו אלבום גרסאות כיסוי. אבל אני בטוח שכל אמן היה רוצה כזה אלבום - צד א' הוא רצף להיטים שפשוט נראה מטורף היום - "היה זה בערב סגריר","צל עץ תמר ואור ירח", "את לי לילה", "ברצלונה" ו"היו זמנים". אכן זמנים מצויינים. אבל זו רק ההתחלה.
ב-1982 מצליח אשר ראובני להכניס את זוהר ארגוב לפסטיבל הזמר המזרחי עם שיר שיועד במקור לשימי תבורי (שזכה בו מספר פעמים והעדיף לטוס לסיבוב הופעות באמריקה). את השיר כתב אביהו מדינה ועיבד ננסי ברנדס. זוהר עלה על בימת בנייני האומה בירושלים ושר בשידור ישיר בערוץ 1 (100% רייטינג באותם הימים) את השיר ששינה את פני התרבות בישראל, "הפרח בגני". לא נכנס לדיונים פילוסופים, אבל בלי "הפרח בגני" אין אייל גולן, שרית חדד ולמעשה פריצתו של הזמר הים תיכוני לקונצזוס החלה ברגע שזוהר ארגוב זוכה במקום הראשון בפסטיבל.
אריך נגן מס. 3
נכון להיום (1982) - רוכב על גל ההצלחה חסרת התקדים בפסטיבל ומכר 350 אלף עותקים, מספרים חדשים אצל האחים ראובני בפרט ובתעשיית המוסיקה הישראלית בכלל. האלבום מופק ברמה הגבוהה ביותר, עם מיטב נגני האולפן על הליווי וכלל רשימת שירים מקוריים שנכנסו לקאנון הזמר העברי - "הפרח בגני", "כבר עברו השנים" ושיר הנושא שכתב אבנר גדסי, ששילב מוזיקה מזרחית עם גיטרות רוק (עם שמוליק בודגוב על הריף הבלתי נשכח). האלבום כלל גם את גרסת הכיסוי ל"בדד" של הברנשים של פיאמנטה, אבל בספק אם מישהו זוכר את הגרסה שלהם לאחר הביצוע של ארגוב. ההשקעה ניכרה גם בהדפסת התקליט עצמו, שכללה פוסטר מתקפל עם מילות השירים.
זהו. על המשך הקריירה של זוהר ארגוב נדבר באוקטובר. בנתיים נספר לכם על ההדפסות המחודשות עצמן - מדובר בויניל 180 גרם, עם עטיפות שמשחזרות בצורה מדויקת את העטיפות המקורית (כולל הפוסטר ב"נכון להיום"). ל"אלינור" יצורף פוסטר נדיר שהופץ במקור למספר חנוית למען קידום האלבום (לא שהיה בכך צורך). את המאסטרינג ביצע רפי אשל באולפני אשל מהעברות מתקליטים, מכוון שכל הסלילים המקוריים של האחים ראובני נהרסו בשריפה בשנת 1993 ואין דרך אחרת לשחזר אותם (ההעברות היו מעותקים במצבים מצוינים). חשוב להזכיר שבמקרה של אלינור, המאסטר היה קלטת טייפ ביתית ולכן לא משנה איזה תהליך יעברו הקטעים, איכות ההקלטה המקורית הייתה נמוכה במקור. אבל אל חשש - כל שיר ושיר עבר אישור של "זוהראולוגים" ושל אשר ראובני.
זאת גם הפעם הראשונה שהתקליטים יוצאים תחת ידם של האחים ראובני - במקור האחים הפיצו רק את הקלטות ואת זכויות ההפצה בויויל נתנו לחברות שונות כמו "גל-רון" ו"גלטון". אז אפשר לומר שסוף סוף זוהר ארגוב חוזר הביתה, פעם ראשונה שתקליטיו יוצאים בלייבל הבית שלו, האחים ראובני (ואנחנו רק עזרנו קצת...).
נעדכן אתכם בהמשך על שלושת האלבומים הבאים בדיסקוגרפיה - "כך עוברים חיי", "ים של דמעות" ו "להיות אדם".