35 שנה לאלבום הבכורה של הדד קנדיז
עדכון אחרון: 02/09/2015
| מאת: אייל גולדמן
ב-2 לספטמבר 1980 יצא לאור אלבום הבכורה של להקת ההארדקור פאנק האמריקאית דד קנדיז , "Fresh Fruits For Rotting Vegtables". הוא יצא בלייבל CHERRY RED באנגליה, ובהמשך יצא באמריקה בלייבל של סולן הלהקה, ג'לו ביאפרה, ALTERNATIVE TENTACLES. האלבום נחשב לאחד מאלבומי הפאנק רוק החשובים והמשפיעים בכל הזמנים, ונמצא באינספור רשימות וסיכומים של הז'אנר ומופיע גם בספר "1001 אלבומים שאתה חייב לשמוע לפני שתמות". הוא גם הנמכר ביותר שלהם (אלבום זהב) ושום ספריית מוסיקה אלטרנטיבית אינה שלמה בלעדיו. אז מה בדיוק קרה?הדד קנדיז הוקמו ב-1978 בסאן פרנסיסקו כשהגיטריסט איסט ביי ריי (ריימונד פפרל) פרסם מודעה בעיתון על חיפוש מוסיקאים להקמת הרכב חדש. אליו הצטרפו קלאוס פלואוריד (ג'פרי ליאל) על הבאס, טד (ברוס שלזינגר) על התופים, ומי שהפך במהרה למנהיג הלהקה, ג'לו ביאפרה (אריק ריד בושה). 6205 (קרל דאדונה) היה גם חבר חלקי כגיטריסט ליווי בתחילת הדרך. חשוב לזכור שהעיר סאן פרנסיסקו עדיין חיה על האדים של הסיקסטיז וילדי הפרחים, וחברי הלהקה שגדלו על הרומנטיקה ההיפית כילדים, ראו אותה מתמוטטת כמתבגרים, והחליטו להביא לה סוף כבוגרים. הלהקה הקליטה ארבע אלבומים והתפרקה בשנת 1986, עקב חוסר רצון להמשיך לעבוד ביחד.
ביוני 1979 יצא הסינגל הראשון "California Uber Alles", שמדבר בצורה סאטירית על חזון היפי\פאשיסטי מנקודת המבט של ראש עיריית סאן פרנסיסקו דאז (וגם היום), ג'רי בראון - מחנות ריכוז שיהפכו אותך להיפי בכפייה לא היו בדיוק הנושא הפופלארי באותם שנים (או אי פעם). הסינגל יצא בלייבל המקומי OPTIONAL והגיע למקום הרביעי במצעד האינדי הבריטי. הסינגל הבא, "Holidays In Cambodia", עסק בסטודנט האמריקאי הפריווליגי הממוצע, שמנסה לשחק אותה קול בזה שהוא שומע ג'אז אתני ויודע איך מרגיש האיש השחור ברחוב, אבל מה היה קורה אם הוא היה עכשיו בקמבודיה תחת שלטון שטובח באזרחים שלו. במפתיע, השיר הגיע למקום השני במצעד האינדי. בשלב זה הלהקה הוחתמה בבריטניה בלייבל CHERRY RED, והחלה להקליט את את אלבום הבכורה שלה.
רגע לפני שאמריקה הופכת למסואבת לחלוטין תחת שלטונו של רונלד רייגן ב-1981, משחררים הקנדיז את האלבום לעולם בו בלונדי הפכו להרכב פופ, והאנדרגראונד האמריקאי מבעבע מרוח נעורים בועטת עם להקות כמו Black Flag.
33 דקות, 14 שירים (כולל קאבר אחד). הארדקור פאנק, שירים קצרים ומהירים, אבל ברור משמיעה ראשונה שלא מדובר ח'ברה כמו הראמונס - יש כאן השפעות מגוונות יותר מבחינה מוזיקלית ובאופן כללי, האלבום חוקר את הרוק האמריקאי, זה של מוזיקת הסרף והגראז', עם השפעות של קאנטרי ותחושה כללית שרוחו של פראנק זאפה הסתובבה באולפן בזמן ההקלטות. שני הסינגלים הוקלטו מחדש והמילים בשירים החדשים היו לא פחות פוגעניות\מהפכניות\סאטיריות. האלבום נפתח עם "Kill The Poor", שמתאר עולם בו הפתרון לבעיות העשירים הוא פשוט - לבטל את העוני על ידי הרג כל העניים. בהמשך מגיע "Let's Lynch The Landlord", תיאור על מצב הדיור בסאן פרנסיסקו (והיה יכול להיות גם המנון המהפכה החברתית ב-2011 בישראל, אם מישהו היה פחות בשאנטי כל הזמן).
צד א' מסתיים עם "Chemical Warfare", סיפור חביב על בחור שפורץ למאגר נשק כימי, גונב גז חרדל ומשחרר אותו במועדון גולף (לא תאמינו מה קרה בהמשך). באלבום גם שירים כמו "I Kill Children", "Drug Me" ועוד כמה שירים שמתארים בצורה נוקבת את ריקבון החברה האמריקאית, שחיה את שקר ילדי הפרחים בצורה קפיטליסטית. באופן מפתיע (או לא), האלבום נחתם עם קאבר ללהיטו של אלביס פרסלי, "Viva Las Vegas", בו ביאפרה שר במבטא דרומי מוקצן. חשוב להזכיר שכבר אז נחשב פרסלי לאייקון אמריקאי שלא נוגעים בו ולמרות שהקאבר דומה מוזיקלית באופן יחסי, הטקסט שונה חלקית וכלל אזכורים לשימוש בסמים כמו ספיד וקוקאין. הגרסה של הקנדיז כיכבה בסרט "פחד ותיעוב בלאס וגאס" ב-1998 (עכשיו דמיינו הרכב פאנק ישראלי לוקח את "אני ואתה" של אריק איינשטיין...). רוב שירי האלבום נכתבו על ידי ג'לו ביאפרה, כשאיסט ביי מפיק את האלבום יחד עם איש בשם נורם (שעליו אין ממש פרטים). העטיפה עוצבה גם היא על ידי ביאפרה וכללה גם פוסטר קולאז עם כל התייחסות פוליטית אפשרית לכל נושא שהציק לו, מגזרי כותרות עיתונים ותמונות רנדומליות.
כאמור, האלבום הגיע למעמד של אלבום זהב ולמקום השני במצעד האינדי הבריטי. יש כמה וכמה הדפסות של התקליט בויניל,כולל אחת מ-2014 .בדיסק נמליץ על גרסת הדלוקס מ-2005 שכוללת גם DVD תיעודי על יצירת האלבום.
אם אתם פתוחים בראש לטקסטים לא שגרתיים ואוהבים מוסיקה מהירה אבל עם חוש הומור, זה האלבום בשבילכם. אני יכול להעיד שגם בשמיעה המאה או השלוש מאות שלו, הוא עדיין מצחיק, מזיז ובעיקר גורם לך לחשוב קצת מחוץ לקופסא. אין ספק שהאלבום הנפלא הזה עדיין רלוונטי ב-2015, מוזיקלית וטקסטואלית.