35 שנים למותו של ג'ון בונהם
עדכון אחרון: 25/09/2015
| מאת: אייל גולדמן
היום נציין 35 שנים למותו של אחד מגדולי המתופפים בכל הזמנים, ג'ון בונהם, מתופפה של להקת לד זפלין. שבוע ועשור לאחר מותו של ג'ימי הנדריקס זצ"ל, מת בונהם בדיוק באותה הדרך - חנק מהקיא של עצמו. רק שאצל ג'ון בנוהם הסיפור היה קצת יותר מורכב - הוא שתה כ-40 צ'ייסרים של וודקה (כמעט ליטר וחצי) בפחות במ-24 שעות, תוך כדי החזרות לסיבוב הקאמבק של לד זפלין באמריקה. הוא נמצא בבוקר על ידי ג'ון פול ג'ונס (באסיסט לד זפלין) בביתו של ג'ימי פייג', שם נחו חברי הלהקה לאחר החזרה. ג'ון בונהם היה בסך הכל בן 32, אבל העשור בו הקליט עם לד זפלין שינה את העולם המוסיקה והתופים בפרט לנצח.ממש כמו במקרה של ג'ימי הנדריקס, יש מספיק אתרים שתוכלו לקרוא בהם את הסיפור בונהם ולד זפלין. העדפנו לתת לכם כמה המלצות לקטעים איקוניים שבהם בונהם תרם תרומה מכרעת לשיר ולחשוף אתכם לעובי הקורה של היצירה של לד זפלין.
When The Levee Breaks
האלבום "Led Zeppelin IV" הוקלט בצורה לא מסורתית - בתוך בית ענקי בכפר אנגלי (בניגוד בהקלטה רגילה באולפן). כשהביאו את מערכת התופים, שמו אותה ליד גרם מדרגות פנימי לפני שרצו למקם אותה בחדר שיועד להקלטות. בונהם התיישב לידם, נתן מכה אחת והבין שהוא הגיע לגן עדן - סאונד התופים המשולם. האקוסטיקה שייצר החלל של גרם המדרגות הגבוה עזרה לייצר את סאונד התופים המיוחד של האלבום ובמיוחד בשיר הזה, שפתיח התופים שלו הוא אחד הקטעים המסופלים ביותר בהיסטוריה. דוגמה מובהקת לגרוב הפ'אנקי של בונהם מצד אחד, עם הכבדות שלו מצד שני.
I've been loving you since
כמו כל הרכב רוק באותה תקופה, גם לד זפלין ידעו לייצר בלדות קורעות לב. אבל מעטים השירים כמו השיר הנ"ל (מתוך "Led Zeppelin III") שבהם מתקיימת רמת נגינה טכנית ברמה כל כך גבוהה, לצד נגינה כל כך מלאה ברגישות - בונהם מנגן כל מכה בצורה שמתכתבת עם השירה של רוברט פלאנט, עם דינמיקה שמתפתחת לאורך השירים, עולה למעלה, מתפרקת ונבנית מחדש בצורה שיצרה סוג של שבלונה של חיקויים (שלעולם לא יעלו על המקור). חדי האוזן יוכלו לשמוע בשניות הראשונות של השיר את הקפיץ של פדאל הבאס חורק, הוכחה לכך שטייק ההקלטה היה כל כך מוצלח, שאפילו ג'ימי פייג' ויתר על ה"טעות" והשאיר אותה בפנים. הרווח כולו שלנו.
Kashmir
לפעמים פחות אומר הרבה יותר. או אם נרצה לצטט את רוברט פלאנט, מה שבונהם לא ניגן הוא בדיוק מה שגרם לשיר לעבוד.
טכנית, התופים הוקלטו דרך אמצעי אולפן בשם פייזר, מה שגרם לסאונד המעט מעוות שלהם. הנגינה המאוד חסכונית של בונהם היא על סף ההיפנוטית, עם מעט מאוד מעברי תופים. העושר הכלי שמביאה התזמורת, עם ריף הגיטרה הערבי\הודי בעל הדרייב הרוקי נותנים לשיר תחושה שמעט מאוד שירים מצליחים לייצר. לדעת רבים (כולל הכותב), זוהי פסגת היצירה של הלהקה ואולי הקטע המקורי ביותר שלהם. מה שבטוח, מעט מאוד להקות רוק הצליחו לשחזר את האומץ שנדרש כדי להקליט שיר כל כך ארוך ושונה מכל מה שהיא ייצגה בעיניי הקהל.
D'Yer Mak'er
תשאירו את העבודה לג'ון בונהם אם אתם רוצים לתת ביצים של תיפוף רוק לקטע רגאיי - יש מעט מאוד שירים בעולם שנשמעים כמוהו, בטח שלא אצל לד זפלין. השיר החל כבדיחה בזמן החזרות של 1972 ונבע ממקצב שבונהם ניגן לעצמו, כששאר החברים מצטרפים אליו (זהו גם אחד השירים היחידים שבו קרדיט הכתיבה הוא של כל חברי הלהקה).
השילוב בין האגרסיות של הרוק בפזמון לגרוב העגול דמוי הרגאיי בבתים נותן לנו חלון לצד הפופי והעגול של בונהם, שהיה מעריץ של מוסיקת סול ו R&B, אבל פשוט ניגן חזק מידי (האגדה מספרת שלפני לד זפלין, כשהיה עדיין נגן להשכיר בבארים ברחבי אנגליה, לא היה צורך להגביר אותו בגלל העוצמה שבה ניגן).
Moby Dick
אי אפשר לדבר על ג'ון בונהם בלי לדבר על Moby Dick, קטע הסולו שלו שהוקלט ל "Led Zeppelin II". גרסת האלבום היא בסך הכל ארבע דקות ועשרים שניות, אבל בהופעות זה היה סיפור אחר לגמרי - רוברט פלאנט הציג את בונהם וירד מהבמה. ג'ימי פייג' וג'ון פול ג'ונס ניגנו את הפתיח לשיר וברגע שבונהם החל את הסולו שלו, הם ירדו מהבמה. ובצדק - מדובר בסולו שהיה מגיע ביום טוב לחצי שעה (!!!!). בניגוד להרבה מתופפים, בונהם בחר לא רק להראות את היכולות הטכניות שלו (שגם ככה השביתו כל מתופף אחר), אלא גם את יכולת הקומפוזיציה שלו, תיפוף בידיים במקום במקלות ועוד אלמנטים שונים ומשונים. בחרנו כאן בגרסה "קצרה" מתוך אלבום ההופעה "The Song Remains The Same", שבה תוכלו לראות מונטאז' של אהבתו השנייה של בונהם (כלי רכב) ואת בנו ג'ייסון מנגן על סט מוקטן דומה לשלו (ג'ייסון החליף את אביו באיחוד של לד זפלין ב-2007).
למרות שלא מדובר בקונצזוס מוחלט כמו במקרה של ג'ימי הנדריקס, מעטים יכולים להגיד בפה מלא שקיים מתופף רוק משפיע יותר מג'ון בונהם - הטכניקה שלו בשילוב הרגש הגבוה נתנו מצע ריתמי לכמה מהשירים האהובים ביותר בכל הזמנים (בכל זאת, האיש ניגן בלד זפלין). המורשת שלו נמצאת אצל כל מתופף ששמעתם של כל להקה שהחלה לנגן מאז 1970, כמעט בכל ז'אנר מוסיקלי.
לשמחתנו, בשנה החולפת יצאו מחדש כל אלבומי לד זפלין מחדש ובגרסאות הדה-לוקס זכינו לקבל הקלטות אולפן גנוזות שנתנו זווית נוספת לגאונות של המוסיקאי הנדיר הזה, שאולי חי בינינו רק 32 שנים, הקליט רק עשור, אבל ההשפעה שלו תהיה איתנו תמיד.