קורט וייל, נשמע שהוא יודע על מה הוא מדבר
עדכון אחרון: 13/10/2015
| מאת: מיכל נאמן
שנתיים וחצי לאחר שהוציא את אלבומו המוצלח ,"WAKIN ON A PRETTY DAZE" חוזר קורט וייל עם אלבום חדש, השישי במספר. אני לא יכולה להגיד שיש לו אלבום שאני לא אוהבת, הקטע עם קורט וייל זה שהוא פשוט איך יודע לכתוב שיר, נראה שהמילים שלו לא עוברות הרבה עריכה מהרגע שהן עולות לו לראש עד שהן נכתבות על הנייר.
באלבומו החדש הוא ממשיך עם היכולת המופלאה שלו להיות כן וייחודי, הוא כותב על מה שמטריד אותו, בעיקר על היחסים שלו עם עצמו ועל המקום שלו כבן אדם בעולם המשונה הזה.
האלבום נפתח עם השיר "PRETTY PIMPIN" שהוא גם הסינגל הראשון שיצא ממנו החוצה,
השיר הוא מעין דיאלוג של קורט וייל עם עצמו, על הנקודה שבה הוא קם בבוקר, מסתכל במראה ולא מזהה את האיש שמולו ומרוב בלבול הוא בקושי יודע איזה יום היום. אחת השורות שהכי תפסו אותי היא:
All he ever wanted was to be a man
But he was always a little too cute to be admitted undermarbles lost
שבגדול ממחישה את הפער בין מי שהוא היה רוצה להיות לבין איך שהוא נתפס כלפי חוץ.
האמת שהדיסוננס הזה הוא מה שהכי תופס אותי בקורט וייל, תוכלו לראות בסרטון המצורף ביצוע מהופעה לשיר הזה, יכול להיות שבלי הגיטרה הוא היה נתפס כסתם בחור מוזר עם שיער ארוך שמסתיר לו את הפנים, אבל קורה קסם כשהוא מתחיל לנגן והוא מצליח להביא את מי שהוא לבמה, הוא מצליח לרגש ועם זאת להיות הבחור המגניב הזה שרק רוצים לגלות עליו עוד ועוד מידע.
עוד חלק שכדאי לשים לב אליו באלבום הוא הגיטרות, באמת שמדובר בגן עדן קטן לכלי מיתר.
ניכר שקורט וייל התחיל את דרכו המוזיקלית בלנגן על בנג'ו (שאפילו משתתף בחלק מהשירים) ומשם גילה את הגיטרה ואת הנגינה הייחודית של. לא מדובר בסולואים וירטואוזים אלא ביכולת להחזיק שיר עם פריטות מעניינות ומגוונות.
לדוגמא אפשר לקחת את השיר "STAND INSIDE" שיר אהבה מקסים שמלווה בפריטה של גיטרה אקוסטית עדינה שתומכת ומעצימה את השיר.
קורט וייל בן ה35 נשוי ואב לשניים ובשיר הזה הוא מבקש לעצמו אהבה פשוטה, עתיד עם אישה, ספה וגיטרה. אישה שלא תהיה לצדו אלא בתוכו, במובן של הבנה והכלה.
השיר הבא לאחר מכן "LIFE LIKE THIS" הוא שיר די מגניב וקליט.
קורט וייל ספק שר ספק מדבר אל מי שמקשיב לו, שואל אותו אם הוא היה רוצה לחיות את החיים שלו בטח שכן!!))
אז איך מגיעים ללהיות קורט וייל? לפי השיר, עם היכולת לנוע בין הרגעים הכי מתוקים לרגעים הכי לא נעימים. היכולת לספוג.
בכלל מוטיב החיים חוזר על עצמו לאורך כל האלבום ואולי אפשר להגיד שיש כאן ניסיון להבין איך עוברים אותם בשלום למרות כל הקושי מסביב.
אני אוהבת אלבומים ששואלים שאלות ולבסוף נגמרים בשיר אופטימי (ובכן, כמה שאפשר), השיר האחרון "WILD IMAGINATION" הוא שיר קלאסי לסיום אלבום.
הוא מתכתב עם השיר הראשון בהסתכלות לתוך עצמך, הפעם מלווה בסערת רגשות, בצחוק בקול גדול עד שהוא כמעט הופך לבכי.
ואז מגיע הפזמון התמציתי של השיר: "תן לזה זמן". זמן הוא באמת פתרון, פתרון שהוא אולי קצת מעצבן לדור שלנו שרגיל לסיפוקים מיידים, כנראה שלכל אחד אחר שהיה אומר את המשפט הזה הייתי אומרת "בסדר" ונותנת לו לעבור לידי,
אבל אני מאמינה לו, למוזיקאי ששואל מספיק שאלות כדי לדעת, נשמע שהוא יודע על מה הוא מדבר.
בואו ניתן לזמן לעשות את שלו, אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך אבל מה שבטוח זה שמוזיקה טובה תהיה לנו, כל עוד זה תלוי בקורט וייל.