jean michel jarre | Electronica 1: The Time Machine
עדכון אחרון: 27/10/2015
| מאת: אייל גולדמן
השבוע יצא ברחבי העולם "Electronica 1: The Time Machine", אלבום השמונה עשרה במספר לז'אן מישל ז'אר, שיחד עם קרפטוורק אחראי כמעט בלעדית על שילובה של המוסיקה האלקטרונית במוסיקה הפופולארית. מדובר בפרוייקט שאפתני במיוחד בו ז'אר שיתף פעולה עם עשרות אמנים בין 2011 ל-2015 (חלק משתתפים באלבום הנוכחי, חלק שני צפוי ב2016), בכדי ליצור תמונת מצב על ההיסטוריה של המוסיקה האלקטרונית על שלל גווניה. אז מי בפרוייקט? איך הם עבדו? ואיך זה יצא? פשוט תמשיכו לקרוא....בוא נתחיל מהחלק העקרוני, מי נמצא שם (וכדאי שתקראו בישיבה) - החל בצעירי הסצינה כמו Fuck Buttons ו- Boys Noize, כוכבים כמו מובי וליטל בוטס, ו3D ממאסיב אטאק; חברים בדור הביניים כמו אייר, ארמין ואן בורן וM83; נציגי הדור המייסד כמו לורי אנדרסון, וינס קלארק, אדגר פרוס מטנג'רין דרים (אחד הפרוייקטים האחרונים שהקליט לפני מותו), הבמאי\מלחין ג'ון קרפנטר,,,ופיט טאונסנד, איש להקת The Who. אז אחרי שתרימו את הלסת מהרצפה (כי אין תקדים לכזה פרוייקט חוצה דורות וז'אנרים בעבר), בואו נתרכז באיך זה קרה.
ב-2011 החל ז'אר להסתובב ברחבי העולם, בודק אופציות לשיתופי פעולה שונים, נע בין אולפנים שונים ומשונים ולמעשה יוצא מאיזור הנוחות שלו, האולפן הפרטי שלו. בניגוד לעשור האחרון בו רוב שיתופי הפעולה נוצרים בצורה של אי מיילים או אתרי שיתופי קבצים, בחר ז'אר לצור באותו החדר עם כל אמן ואמן וכך נוצר המצב שכל קטע הוא למעשה יצירה משותפת מקורית ולא חילופי רעיונות בין יבשות. עכשיו דמיינו את הראש של ז'אן מישל ז'אר באולפן של וינס קלארק , האדם שהקים את דפש מוד, יאזו ואירייז'ר... מהשת"פ הזה נוצר "Automatic" , קטע בשני חלקים שמרגיש כמו שיתוף פעולה בין שני שווים (למרות שבוידאו קלארק יוצא הכי FANBOY...)
עוד שיתוף פעולה מעניין נוצר עם ארמין ואן בורן, כוכב הקלאב טראנס המלודי, שעל הנייר לא בדיוק נשמע כמו החומר האנושי לכזה אלבום. אבל בפועל, מדובר בטראק שיאחד בין הקלאברים הכי פשוטים לפלצני אלקטרוניקה מתנשאים, קטע מרים מצד אחד ומצד שני מופק ברמה גבוהה מאוד ומראה את השילוב בין הדורות, את הרצון ליצירה מלודית לצד מבנה מודרני שבנוי לשימושם של תקליטנים על הרחבה.
אבל לא כל השיתופים קרו בחוץ. חברי אייר הצרפתים דחקו בז'אר לעבוד איתו באולפן שלו כדי "לשחק בכל הצעצועים שיש לו שם". ואכן, האולפן הפרטי של ז'אר הוא הפנטזיה של כל יוצר אלקטרוני - למעשה, אף אחד לא יודע בוודאות, אבל השמועה אומרת שיש שם כל כלי נגינה אלקטרוני שנוצר אי פעם, בצורה מסחרית או פרטית. חמושים בכזה ארסנל, יצאו שלושת הצרפתים למסע בהיסטוריה של כשישים שנות מוסיקה אלקטרונית, משימוש בלופ שנותר בטייפ סלילים בתחילת הקטע, דרך שימוש במכונות תופים וסינתים שונים, כשהצליל האחרון בקטע נוצר באפליקציה באייפד. גם כאן, תחושת הרומנטיקה האנלוגית של אייר משתלבת בצורה מרשימה עם הסאונד של ז'אר (וחשוב לזכור שאייר מושפעים ממנו בצורה מחשידה מאוד...)
אם יש שיתוף פעולה אחד שחייבים לציין, הרי זה שיתוף הפעולה עם טנג'ריין דרים, ענקי הקראוטרוק הגרמנים בראשותו של אדגר פרוס ז"ל. השילוב בין הצליל הנאיבי והחם של ז'אר לסאונד הגרמני המנוכר מביא לנו קטע שעל הנייר לא יכול להתקיים, אבל הנה - זה קרה. ככתוב למעלה, מדובר באחת ההקלטות האחרונות של פרוס (שנפטר בינואר השנה), קטע שמשלב בין אמביאנט לביט אלקטרוני ומגיע לשלבים היפנוטיים ומלודיים בו זמנית. לא מאמינים? תלחצו פליי כאן למטה.
האלבום הוא כאמור חלק ראשון, כאשר הוא אמור לצאת בפורמט של דיסק (שיצא בישראל כבר בשבוע שעבר) ותקליט (שיצא בקרוב) וב-2016 יצא חלק שני. השמועות מדברות על בוקסטים שונים ומשונים שיצאו בהמשך של שני האלבומים, שיכללו עוד קטעים מכל הסשנים המדוברים. מתי? שנדע, נודיע. עד אז, תהנו ממה שקרה שז'אן מישל ז'אר ישב לנגן עם הבמאי והמלחין ג'ון קרפנטר.