עשור למותו של לינק ווריי, ולמה אין רוק בלעדיו
עדכון אחרון: 05/11/2015
| מאת: אייל גולדמן
היום לפני עשר שנים הלך לעולמו לינק ווריי, שאולי לא מוכר כמו ג'ימי הנדריקס או אריק קלפטון, אבל התרומה שלו לעולם הרוק ובמיוחד לסאונד הגיטרה החשמלית, היא מכריעה. ניתן לומר שבלי לינק וורי, לא היינו מקבלים את הרוק, הרוק הכבד, פאנק, גאראז' ועוד. אז היום נסביר לכם על פועלו של הבחור ונציין כמה קטעים שחוגגים את פועלו.נתחיל בכמה פרטים יבשים - פרד לינקולן ווריי נולד בצפון קרולינה ב-2 למאי 1929 וזה מה שידוע לנו על חייו המוקדמים. בתחילת שנות החמישים הקים את "Lucky Wray and the Palomino Ranch Hands" עם אחיו ורנון ודאג, והשלושה עבר לאיזור וושינגטון והחלו בקריירת הקלטות. באותה תקופה החל ווריי להתמקד בגיטרה בצורה אובססיבית וניסה ליצור איתה סאונדים שונים ומשונים, ככל שהציוד החשמלי מתפתח בזכות אנשים כמו ליאו פנדר. אבל את הסאונד שלו הוא גילה בדרך הכי פרימיטבית שיש - חור שיצר בתוך הרמקול במגבר שלו נתן לו סאונד חדש, כזה שהיום אנחנו קוראים לו "פאז" (FUZZ), כמה שנים טובות לפני שהומצא אפקט חשמלי כזה. החור הנ"ל גרם לסאונד הגיטרה שלו להישמע מלוכלך, שנים לפני שהדבר היה פופולארי.
כל זה היה יכול להיות רק ציון נחמד בהיסטוריה של הגיטרות, אבל ב-1958 הקליט ווריי קטע אינסטרומנטלי, שלא נגזים אם נאמר שלפחות חצי ממוסיקת הרוק שאתם שומעים לא הייתה קיימת בלעדיו..."Rumble" יצא בסינגל בחברת התקליטים CADENCE והצליח להגיע למקום ה-16 במצעד האמריקאי. ההישג מרשים יותר כשמבינים שהקטע צונזר על ידי תחנות רדיו רבות ברחבי אמריקה, בטענה שהוא מתסיס אלימות אצל בני נוער (בלי לומר מילה אחת....). הסוד האמיתי של "Rumble" טמון בפריטת הגיטרה של ווריי, הפעם הראשונה הידועה של נגינת פאואר קורד בקטע רוקנ'רול. מהו פאואר קורד? בהגדרה גסה - כאשר שני תוים שונים עוברים תהליך של דיסטורשן ומנוגנים ביחד על גיטרה, זהו הבסיס לפאואר קורד (אבל הדוגמאות בהמשך יסבירו את זה הרבה יותר טוב...).
"Rumble" יוצא מגבולות אמריקה ופוגע בבטן הרכה של כמעט כל גיטריסט בצורה מיידית. "בלי לינק ווריי ו-Rumble, אין סיכוי שהייתי מתחיל לנגן על גיטרה", אמר לא פעם פיט טאונסנד גיטריסט The Who. "בהפסקה מהלימודים שמעתי לפתע סאונד מטונף ששיגע לי את המוח! הוא התנגן מרמקולים קטנים בחצר,אבל לי זה הספיק - באותו רגע הבנתי שאין למקום הזה משמעות עבורי ואני הולך להקים להקה", כך אמר איגי פופ במספר ראיונות והלך והקים את הסטוג'ס, אולי אחד ההרכבים החשובים ביותר בתולדות הפאנק רוק (כתבה על אלבום הבכורה שלהם תוכלו לקרוא כאן). ואם כל זה לא שכנע אתכם, תראו את הפנים של ג'ימי פייג' מלד זפלין כשהוא שומע את "Rumble" בקטע מהסרט התיעודי "It Might Get Loud".
עד לכאן על לינק ווריי. כי עם כל הכבוד, הוא יכל לסיים את קריירת ההקלטות שלו מייד אחרי שהקליט את הקטע שהפך לאגדי. אבל ההשפעה שלו על עולם המוסיקה היא הסיבה שאנחנו מדברים עליו היום. אז איפה אנחנו שומעים את ההשפעה שלו בצורה ברורה לחלוטין? הנה כמה דוגמאות לאורך השנים של הפאואר קורד, פאז ודיסטורשן....
הקינקס השתמשו בטריק של ווריי וחתכו את המגברים שלהם עם סכין גילוח כדי להגיע לסאונד של "You Really Got Me", אולי קטע הפאואר קורד הכי מוכר בכל הזמנים.
כשאפקט הפאז האמיתי יצא באמצע שנות השישים בצורה של פדאל, לא היה מישהו שהשתמש בו יותר בחוכמה מאשר קית' ריצרדס.
אבל זה לא קרה רק בסיקסטיז - באייטיז להקות כמו הסקורפיונס הגרמנים עשו לא רק בלדות בכייניות, אלא גם כבוד למגזר עם שירים כמו "Rock You Like A Hurricane".
מה חשבתם? שזהו? אז זהו, שלא. אם יש שיר אחד שיש עליו הסכמה גלובלית ששינה את הניינטיז, זה כנראה יהיה "Smells Like Teen Spirit" של נירוונה. אז חוץ מזה שהוא בנוי על המבנה של "רועש-שקט-רועש" שהפיקסיז הפכו למותג, ושמבנה האקורדים שלו דומה בצורה מחשידה ל"More than A feeling" של להקת בוסטון, מדובר באחד הריפים הזכורים ביותר בכל הזמנים וכן, זה פאואר קורדס לפנים.
אבל אם יש הרכב שהקיום שלו הוא 100% של פאואר קורדס, אז אנחנו מדברים על AC/DC. ההרכב האוסטרלי הוותיק, שהוא גם אחד המצליחים בכל הזמנים (מבחינת מכירות וסיבובי הופעות), שם את ריף הגיטרה לפני המילים (הדי מטופשות במקרה שלהם), המנגינה או כל דבר אחר - שיר שלהם הוא פשוט תצוגת תכלית לגיטרה המלווה, ועל כל זה ביססו קריירה של 40 שנה. ואין שיר יותר טוב להבין את העניין מאשר "HIghway To Hell", כאן בהופעה מ-2009, כשהקהל שר את הריף יחד עם הלהקה.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים שומעים את הלהקה האהובה עליכם, נסו לשים לב. אנחנו בטוחים שההשפעה של לינק ווריי הכניס ל-DNA של המוסיקה נמצא גם אצלם.