חלק חדש בסדרת הבוטלגים החוקיים של בוב דילן
עדכון אחרון: 10/11/2015
| מאת: אייל גולדמן
יש כמה דברים ברורים בתעשיית המוסיקה - כל כמה שנים יוציאו מחדש את כל האלבומים של אמני העילית כמו דיוויד בואי, לד זפלין או בוב מארלי; ג'ימי הנדריקס ימשיך להוציא אלבומים "חדשים" למרות שהוא מת כבר יותר מארבע עשורים; ובכל רגע נתון, ינחתו עלינו עוד חומרים של בוב דילן.נכון, לאיש היקר הזה יש כבר שלושים ושישה אלבומי אולפן שהקליט בין 1962 ל-2015 (וגם 11 אלבומי הופעות), אבל זה רק קצה הקרחון - מאז 1991 בוב דילן וחברת התקליטים COLUMBIA (בה הוא חתום מיומו הראשון) מוציאים חומרים שלא יצאו באלבומים הרשמיים תחת הכותרת "The Bootleg Series". מאז 1991 יצאו כבר 11 אוספים כאלה, שמהווים סוג של קריירה מקבילה של דילן - שירים שלא נכנסו לאלבומים, שירים גנוזים, הופעות, אאוטייקים, גרסאות דמו, שירים שלא הוקלטו מעולם, שירים שלא נכתבו מעולם....הבנתם את הכוונה....
השבוע נחת לו החלק ה-12 בסדרה,"The Best of The Cutting Edge 1965-1966: The Bootleg Series, Vol. 12", ששמו נותן רמז עבה מאוד למה מתרחש בו - מדובר בהקלטות מהשנים בהם הגיע דילן לפסגת היצירה שלו לפי כל מדד, התקופה שבה הקליט שלושה אלבומי מופת ששינו את עולם המוסיקה לנצח - "Bringing It All Back Home", "Highway 61 Revisited" "Blonde On Blonde". קשה להאמין היום, אבל בתקופה של שנתיים דילן כתב והקליט את "Maggie's Farm", "Like A Rolling Stone", "Just Like A Woman" ועוד רבים וטובים. אבל לכתוב שירים זה דבר אחד. באותם שנים עבר על דילן שינוי ששינה את עולם הרוק והפופ של הסיקסטיז - בוב דילן "חישמל" את הצליל הפולקי\אקוסטי שבו נודע בארבעת אלבומיו הראשונים ויצר מצב חדש, בו מוסיקת הרוק קיבלה לראשונה טקסטים חזקים יותר מ"אני אוהב אותך/שברת לי את הלב/ איזה אוטו מגניב יש לי".
השינוי לא היה רק באולפן - ב-1965 דילן הוא יקיר פסטיבל הפולק בניו פורט, שרגיל לקבל את הבן האהוב עם גיטרה אקוסטית. דמיינו את השוק של באי הפסטיבל למראה להקת רוק, גיטרה\באס\תופים, מלווים את התקווה הגדולה של הפולק בנגינה קשוחה וכבדה (יחסית למה שהאוזניים הרכות שלהם התרגלו לשמוע). האגדה מספרת שקריאות בוז התנשאו אל על, אבל גורמים אחרים טוענים שהקריאות היו דווקא בגלל בעיות סאונד (מערכת שרגילה לגיטרה אקוסטית ובכיינות לא תמיד תתמודד עם להקת רוק...).
חלק 4 בסדרת הבוטלגים, "Bob Dylan Live 1966, The "Royal Albert Hall" Concert" הוא תיעוד מתקדם יותר - בהקלטה (שנערכה למעשה במנצ'סטר) , נגן דילן עם להקת ה- Hawks, גלגול מוקדם של The Band, סט שבנוי ממופע אקוסטי וסט חשמלי לחלוטין. מדובר באחת ההופעות החשובות בהיסטוריה של הרוק, שלאורך השנים יצאו בבוטלגים שונים ומשונים וכוללת את הגרסה הטובה ביותר ל "Like A Rolling Stone" - מישהו מהקהל צועק לדילן "Judas", יעני בוגד כמו יהודה איש קריות, דילן מסרב לקבל את העניין, פונה ללהקה ואומר להם "Play It Fuckin' Loud", והלהקה מנגנת את הגרסה הכבדה ביותר של השיר שאפשר לדמיין....
אז מה יש לנו שם? הרבה שירים , הרבה הוצאות, הרבה עניינים. בואו נעשה סדר בדברים -
הגרסה הרגילה כוללת שני דיסקים עם 36 קטעים, רובם גרסאות שונות לשירים מהאלבומים, עם נגנים או בגרסות סולו, עם חוברת מהודרת שכוללת הסברים ומאמרים על תקופת ההקלטות ובכלל על דילן באותה התקופה. בהמשך תצא בעולם גם גרסת ויניל משולש של הגרסה הרגילה. זו האופציה השפויה לאנשים שמעריכים מאוד את פועלו של האיש. למי שצריך קצת יותר וחש שבוב דילן שינה את חייו ללא כל עוררין, גרסאת הדה לוקס כוללת שישה דיסקים שמציגים בצורה כרונולוגית את הקלטות האלבומים לפי כל שיר, כשלכל שיר יש כמה טייקים, כשהדיסק השלישי מוקדש כולו ל "Like A Rolling Stone", מכל זווית שהוא הותקף באולפן. ועכשיו חברים, רק מתחיל הכיף -
גרסת האספנים (שתהיה זמינה לקנייה רק באתר של דילן) כוללת 18 דיסקים, בהם יש (שימו לב) - כל תו שהוקלט בסשנים של 1965-6, כל טייק, כל נשימה שהוקלטה - הכל שם בסדר כרונולגי. לבוקס הזה מצורפים גם תשעה סינגלי 7" מאותה התקופה, ספר מיוחד, איברים של הנגנים שהשתתפו בהקלטות, חלקי מתכת מבנייני התאומים והקדשה אישית מגבי עמרני (תחליטו אתם מה אמיתי ומה לא, זה כנראה הבוקסט הכי נסחף ביקום). אם אתם רגע מלעשות ניתוח להיראות כמו דילן, זה מה שאתם צריכים בבית (אבל תזדרזו, יש רק 5000 כאלה).
אז אם בוב דילן עושה לכם את זה, יש לכם עם מה להרגיע את הקריז. אם אתם רוצים רק להיזכר ברגעים היפים, יש עוד כמה אופציות כאן . נשאיר אתכם עם סרטון תיעודי קצר על תקופת ההקלטות המדוברת, שיצרה את כל מאסת ההקלטות שעליה כתבנו כל כך הרבה.