יום הולדת 70 לניל יאנג
עדכון אחרון: 12/11/2015
| מאת: אייל גולדמן
היום, ה-12 בנובמבר, נציין 70 שנה להיוולדו של ניל יאנג - זמר, כותב שירים, גיטריסט על, במאי קנדי גאה, לוחם למען הסביבה ואיקון תרבות. קול האלטו\סמי טנור שלו בולט לאורך השנים מעל הרי דיסטורשן או גיטרה אקוסטית ומפוחית, ולמעשה קיימים שני ניל יאנגים - הנוגה והמופנם, ששר בלדות אקוסטיות עם טקסטים מופנמים ואישיים, ונביא הזעם שמטיף על רקע מפלי דיסטורשן מלוכלך. הדיסונסס הזה הוא הלחם של מעריציו הרבים, בין אם הוא בתקופה פולקית או רוקית (והוא אפילו התנסה במוסיקה אלקטרונית באייטיז). לא ניתן לסכם 70 שנות חיים, 35 אלבומים ביותר מ-45 שנות יצירה בכתבה אחת, אז אנחנו אפילו לא ננסה. מה כן? קבלו כמה נכסי צאן ברזל של ניל יאנג לאורך השנים.Down By The River
לקוח מתוך אלבומו השני "Everybody Knows This Is Nowhere" מ-1969, שיר של יותר מתשע דקות שסוגר במקור את צד א' של האלבום. מדובר עקרונית בבלדת רצח, מעדות "Hey Jpe", בה בחור הורג את אהובתו. אבל לפי יאנג, מדובר ברצח מטפורי,קריאה לעזרה כי הגברת קורעת אותו מעומס הרגשות ביניהם. יאנג כתב אותו ועוד שני שירים מהאלבום בזמן ששכב במיטה קודח מחום ונזלת כבדה. עכשיו דמיינו כמה כותבים אתם מכירים שמוציאים כאלה שירים בכזה מצב....
Cinnamon Girl
אז באותו סשן כתיבה מנוזל מוציא יאנג גם את השיר הבא, שמבוצע כמעט בכל הופעה שלו מאז. כאן כבר מדובר בסיפור שמבוסס על מקרה אמיתי, בו נתקל יאנג בבחורה באמצע הרחוב שגרמה לסחרור קל בראש. מיותר לציין, היה צורך בהסבר לגברת יאנג דאז שהסיפור הוא בראשו של ניל בלבד... אחד המקרים הנדירים ששיר של יאנג מקבל זווית פופית, למרות הליווי הרגיל של להקת קרייזי הורס ,שמלווה אותו בצורה כזו או אחרת קרוב ל-45 שנה.
Heart Of Gold
נכון, הכי קלישאה, אבל אם יש שיר אחד שמזוהה עם יאנג "החמוד" והאקוסטי, הרי זה השיר הנ"ל. מתוך האלבום "Harvest", מ-1972, שהוא גם האלבום הנמכר ביותר באמריקה באותה שנה. האגדה מספרת שבוב דילן התחיל לקבל מחמאות על השיר, שנשמע ממש כמו שיר שלו "זאת הייתה הפעם היחידה שהפריע לי שמישהו נשמע כמוני, זה פשוט שיר טוב מידי וזה היה צריך להיות אני ששר אותו". "Heart Of Gold" הוא השיר היחיד של ניל יאנג שהגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי והוא חלק מהסיבה שמאז יאנג לא מנסה להתחבר למרכז העניינים אלא לצור את מה שקורה אצלו בראש.
Cortez The Killer
מתוך האלבום "Zuma" שחוגג השבוע 40 שנה לצאתו. יאנג מספר שכתב את השיר בשיעור היסטוריה בתיכון והשיר אכן מדבר על הרנן קורטז, הספרדי שכבש את מקסיקו במאה ה-16 בצורה אלימה ביותר. מכיל את אחד הסולואים הטובים ביותר של יאנג, עבודת גיטרות משובחת שלא הזדקנה בשנייה במשך כל 40 השנה שחלפו מאז.
(Hey Hey My My (Into The Black
ב-1979 ניל יאנג נחשב לסוס מת, פאסה. הפאנק בועט בכל המוסכמות הישנות של הרוק, הגל החדש מתקרב לו בצורה של להקות סינת'פופ ולהקה בשם Devo גורמת ליאנג להרגיש לא רלוונטי ולכתוב את השיר הנ"ל ובמיוחד את אחת השורות שהפכו למזוהות ביותר בשיריו של יאנג, "It's better to burn out than to fade away", שורה שקורט קוביין ציטט במכתב ההתאבדות שלו. מתוך האלבום "Rust Never Sleeps", שבצורה ייחודית הוקלט בהופעה חיה ללא הקלטת קהל ואז נוספו ערוצי אולפן, למרות שניתן לשמוע פה ושם רעשי קהל ברורים. בהפוך על הפוך, השיר החזיר את ניל יאנג למודעות אחרי כמה אלבומים פחות מצליחים והסאונד המלוכלך שלו אומץ בשנות השמונים על ידי הסצינה האלטרנטיבית המתהווה שהפכה בניינטיז לגראנז'.
Rockin' In The Free World
לקח לניל יאנג עשור של התנסויות באלקטרוניקה, רוק קליל ושאר שטויות כדי להבין שהכי כדאי שיעשה את מה שהוא טוב בו - בלדות מחממות לב וקטעי רוק מכוסחים. אבל באלבום הנ"ל נמצא יאנג במצב שהוא בשני מצבי הרוח באותו האלבום. אבל גולת הכותרת של האלבום הוא כמובן "Rockin' In The Free World", שהפך מאז להמנון של רוח חופשית ברחבי העולם. כאן בגרסת ההופעה מטקסי MTV ב1993 עם פרל ג'אם, שיתוף פעולה שהביא בהמשך לאלבום משותף בשם "Mirror Ball".
Ordinary People
מתוך "Chrome Dreams II", חלק שני לאלבום שהיה אמור לצאת ב-1977, אבל נגנז לטובת אלבום אחר. אין הרבה מה להגיד כאן, שיר של כמעט 19 (!!!!!) דקות, הוא מדבר המון בעד עצמו.
ניל יאנג הוא הרבה דברים ממה שציינו למעלה, אבל לפני הכל הוא נשמה נדירה בתעשיית המוסיקה. הוא שם חשיבות מכרעת לסאונד של אלבומיו ועל שחזור חווית ההקלטה בצורה הטובה ביותר - הוא חיכה עד שיגיע פורמט הבלו ריי כדי לשחרר בוקסט של הקלטות מוקדמות שלו, רק כדי שיהיה באיכות שהוא שואף לה. הוא גם תומך נלהב במכונית החשמלית ובנגן בשם PONO שאמור להיות משהו שיעלה על איכות הדיסק (אבל עדיין לא ראינו את זה קורה). הוא אייקון אמריקאי, למרות שהוא בכלל מקנדה. מלבד קריירת הסולו שלו, הוא היה חלק מההרכבים Buffalo Springsfield ו Crosby, Stills, Nash & Young, אותם הוא מאחד כשהמוזה שורה עליו ורק על פועלו בהרכבים אלה אפשר לכתוב ספרים שלמים. מה שאנחנו מנסים לומר לכם בצורה מאוד פשוטה - ניל יאנג הוא עולם שלם. אם עדיין לא נכנסתם פנימה, ברוכים הבאים. יש לכם שעות על גבי שעות של הנאה.