31 שנים למאסטרפיס של וואם!
עדכון אחרון: 17/11/2015
| מאת: אייל גולדמן
האייטיז - כריות כתפיים, רמבו, אלכסיס, אלי אוחנה, קריסטל (המשקה)... רגע, לפני שזה הופך לשיר הבא של טונה, בואו תנסו להיזכר באייטיז בקטע מוסיקלי. כמה שירים נחרטו לכם כשירים שמגדירים את העשור? אז נגיד "Money For Nothing" של דייר סטרייטס, או "Every Breath You Take" של פוליס, או "Careless Whisper" של ג'ורג' מייקל או "Wake Me Up Before You Go Go" של וואם... רגע, אתם מודעים לזה ששני השירים האחרונים מאותו האלבום, נכון? וגם השיר "Freedom" של וואם הוא מאותו אלבום, אלבום בשם "Make It Big!"' שחוגג היום 31 שנים לכיבוש המצעד הבריטי. האמת, יש מעט מאוד אלבומים שאפשר להגיד שיש בהם יותר משיר אחד שהגדיר את העשור המוסיקלי בו הם יצאו ו-"Make It Big!" הוא כזה אלבום. כמה? למה? איך? על כך נדבר היום.ג'ורג מייקל ואנדרו רידגלי הקימו את וואם! (כן, סימן הקריאה הוא חלק קבוע מהשם) ב-1981 בווטפורד, אנגליה. השניים למדו יחד בתיכון המקומי (שם עבדה אימו של ריגלי כמנהלת) ולאחר תקופה קצרה בהרכב סקא בשם The Executive, הם הבינו שפורמט של צמד מתאים להם יותר. בעוד שריגלי התמקד בשירה ונגינת גיטרה, מייקל היה המאסטרמיינד של הצמד כבר מההתחלה, כשהוא כותב ומפיק את רוב שירי הצמד וכמובן שר קולות מובילים ברוב מוחלט של השירים. לאחר תקופה קצרה מאוד, השניים הוחתמו בחברת INNERVISION, חברת תקליטים קטנה שהופצה על ידי CBS. הלוק של וואם! היה של שני בחורים בלי שום דאגות, שחיים כאן ועכשיו, בלי דאגות כמו עבודה או העתיד ובאנגליה של תחילת שנות השמונים זה היה קונספט חדשני ואף מרדני. כמובן שזה לא הזיק שהצמד היו חתיכי אייטיז, פרט שעזר מאוד למכור אותם לילדות צווחניות בנות 12. בקושי בני 20 כשהסינגל הראשון שלהם, "ׁ(Wham Rap! (Enjoy What You Do ", שיר שלא עבר את הצנזורה של הביביסי בגלל אי אלו מילים גסות בתוך השיר, מייקל ורידגלי הבינו שאת קלף המראה רצוי לנצל, גם אם הם רוצים לשיר שירי מחאה במסווה של שירי פופ. כן חברים, באנגליה של תחילת האייטיז לשיר משפט כמו "Do You Enjoy What You Do?" נחשב למשהו חתרני בבסיסו, אבל תחת מעטה של הפקת פופ וצמד חתיכים, זה הפך למשהו שאפשר למכור. רק חבל שאף אחד לא שם לב לשיר... לאחר שהרכב אחר נאלץ לבטל, הם הוזמנו לבצע את הסינגל הבא שלהם, "(Young Guns (Go for It" בטופ אוף דה פופס, כל בריטניה זכתה לחזות בפלא שהוא וואם!. התוצאה? השיר מגיע למקום השלישי במצעד והצ'אקרה של ההצלחה נפתחת.
הסינגלים הבאים "Bad Boys" ו- "Club Tropicana" הובילו לאלבום הראשון "Fantastic", שהגיע לראש המצעד הבריטי ב-1983, אבל עדיין לא עשה משהו מיוחד באמריקה, שם לא נכנס אפילו לטופ 50. בשלב זה וואם! הם סנסציית פופ כמו דוראן דוראן או קולצ'ר קלאב ודווקא בשלב הקריטי הזה חברת התקליטים שלהם מתחילה לעשות שטויות מול הצמד, ומאבק משפטי בענייני החוזה נפתחים. בסופו של דבר, וואם! חותמים ישירות מול חברת EPIC, ו-INNERVISIONS פושטים רגל. המעבר עושה רק טוב לצמד, שמתחיל לנטוש את הכיוון של שירים סמי חברתיים לטובת "היי שמח לנו!" כמוטיב המרכזי ביצירתם. הסינגל הבא שלהם, "Wake Me Up Before You Go-Go", שיצא במאי 1984 הוא מחווה לשירי הפיפטיז והסיקסטיז שמייקל גדל עליהם, אבל השם מגיע בהשראת רידגלי - ג'ורג מייקל ראה פתק שרידגלי השאיר להוריו שיעירו אותו - wake me up up before you go. ה-UP השני נכתב בטעות, אז רידגלי הוסיף עוד GO אחד לאזן את המשוואה...
התוצאה הפעם? מקום ראשון בבריטניה ובאמריקה, עם קליפ בלתי נשכח, כולל חולצת "Choose Life" שהפכה ללהיט וחוזרת בכל מחווה מצולם לאייטיז. אם תראו את הקליפ עד הסוף, הוא מסתיים בשקופית "Go-Go Buy It!" והקהל אכן ביצע את ההוראות.
הסינגל "Freedom" יוצא באוגוסט 1984 ומצליח גם הוא לכבוש את המצעד הבריטי (ולהגיע למקום השלישי המכובד באמריקה). בהתאם לצורת הפעולה שהתקבעה מאז עזיבת INNERVISION, ג'ורג מייקל כתב והפיק את השיר בעצמו, ורידגלי פשוט נמצא שם... בהמשך צולם לשיר קליפ בסיבוב ההופעות של הלהקה בסין, הראשון של להקה מערבית במדינה המסוגרת.
אבל עכשיו באופן רשמי מתחילה גם הסאגה שהביא לסופו העתידי של הצמד - ג'ורג מייקל מחליט להוציא שיר שהשניים כתבו יחד בתור נערים תחת שמו ולא תחת וואם!. הוא עושה את זה ביולי 1984, כביכול מחוץ למשחק הסינגלים של וואם! למה? כוון שמדובר בשיר "בוגר" יותר וכבר בשלב הנוכחי הוא מבין שמעריצות צורחות זה נחמד, אבל זה לא משהו שיחזיק קריירה שלמה. לאחר נסיון כושל להפיק את השיר עם המפיק האגדי ג'רי וקסלר באמריקה, חוזר מייקל להפיק את השיר בעצמו. עכשיו, אתם זוכרים שאנחנו באייטיז כן? שיא תקופת הסינטי ומכונות התופים כן? ג'ורג מייקל בוחר לתת דווקא לכלי שנחשב למיושן, הסקסופון, את תקפיד הכלי המוביל וסטיב גרגורי מגיע לאולפן ומקליט את מה שהופך ריף הסקסופון המוכר ביותר באייטייז ואולי קטע הסקסופון המוכר ביותר בפופ במאה העשרים. נכון שברור לכם שמדובר בשיר הזה?
"Careless Whisper" לא נחשב כפסגת היצירה של מייקל מבחינתו האישית "עצוב לי ששיר שהוא די בינוני בעיניי, עם מילים בינוניות, נוגע בכל כך הרבה אנשים. זה דבר שמאוד מבלבל אותך בתור כותב". עוד הוכחה ניצחת שלפעמים עדיף לשיר במקום לדבר.... למרות שהשיר מוצג כשיר סולו של ג'ורג מייקל (או כ"וואם! וג'ורג מייקל בכמה מדינות בעולם), השיר נכנס ל"Make It Big", האלבום השני של וואם! שיוצא ב-23 לאוקטובר 1984. לוקח לעולם כמה שבועות להבין את העניין וב-17 לנובמבר 1984 מגיע האלבום למקום הראשון בבריטניה (הסיבה שאנחנו כותבים עליו דווקא היום). בבריטניה הוא מגיע למעמד של פלטינה מרובעת ומגיע לראש המצעדים ברחבי העולם - אמריקה, יפן, אוסטרליה ועוד. האלבום כולו נכתב ומופק בלעדית על ידי ג'ורג מייקל, מלבד קאבר לאחים אייזלי וכמובן "לחישה פזיזה", כמו שאהבו לקרוא לו ברשת ג', שנכנס כשיר האחרון באלבום. הסינגל האחרון מהאלבום יצא בדצמבר 1984, "Everthing That She Wants", אבל הוא בעצם טיזר לאלבום הבא - הצד השני של הסינגל, "Last Christmas" הוא הסיבה האמיתי להוצאת הסינגל בתזמון למצעדי החג, מה שהביא אותו לראש המצעד האמריקאי ולמקום שני בבריטניה (למרות שבאמריקה יצא רק באפריל 1985).
הצמד הוציא עוד אלבום אחד, "Music from the Edge of Heaven", שיצא רק במספר מדינות, אבל לא בבריטניה. אלבום האוסף "The Final" סיכם את הקריירה הקצרה של הצמד וכל צד הלך לדרכו. מה קרה עם ג'ורג מייקל אתם יודעים, אבל מה קרה עם אנדרו רידגלי? אז ככה - לאחר קונצרט הפרידה של וואם! בוומבלי ביוני 1986, עבר הבחור למונקו וניסה את מזלו כנהג פורמולה שלוש. זה לא בדיוק הלך לו ומשם עבר ללוס אנג'לס כדי להתחיל קריירת משחק. כמה זה הצליח? הוא חזר לבריטניה ב-1990 והוציא את "Son Of Albert", אלבום סולו שהיה יותר רוקי. כמה הוא הצליח? מגזין הרולינג סטון נתן לו חצי כוכב.... רידגלי הבין את הרמז ומאז פרש בצורה רשמית וציבורית מעסקי המוסיקה. אבל אל דאגה, הקרדיט שלו בכתיבת "לחישה פזיזה" עדיין מייצר לו פנסיה חודשית מכובדת.