החדש של ELO
עדכון אחרון: 19/11/2015
| מאת: אייל גולדמן
שירים יפים. הנה לכם מונח שחוזר לשימוש אחרי הרבה מאוד זמן. אם תשימו לב, רוב הביקורות על אלבומים חדשים מדברות על ההפקה, האולפן, התנאים שהביאו לכתיבת השירים ומשם אנחנו מקבלים בדיוק את זה - מוסיקה שבנויה על ההפקה. אז נכון,יש עדיין כותבי שירים ולהקות כמו מארון 5 שבנו את ההצלחה שלהם על כתיבת שירים קליטים (וגם קולדפליי), אבל זה עדיין לא מאזן את המשוואה כשבצד השני נמצא את גנגאם סטייל או רוב הפקות הפופ\היפ הופ של העשור האחרון, מבוססי הדגימות\ סאונד השבוע. ואז, כשמגיע אלבום חדש של מישהו שהתחבא כל כך הרבה שנים בתור מפיק, הפחד המיידי הוא שאולי הבחור שכח איך לכתוב שירים יפים. אז קודם כל, הסרו דאגה מליבכם - ג'ף לין הוא עדיין אחד מכותבי השירים המוכשרים ביותר שחיים היום בינינו. האלבום החדש שהוציא לאחרונה, "Alone In The Universe", תחת השם Jeff Lynne's ELO הוא שיעור שכל כותב שירים מתחיל צריך לאמץ לליבו ולהבין שאין מה לעשות - זיקוקי הפקה ותעלולי אולפן זה נחמד, אבל שיר כתוב היטב תמיד ינצח.האלבום האחרון של ELO (תזמורת אורות החשמל, לטובת מאזיני רשת ג'), "ZOOM" יצא בשנת 2000. זאת לאחר פירוק הלהקה רשמי ב-1986. בשלושים השנים האלה ג'ף לין, מנהיג הלהקה, ביסס את את עצמו כמפיק על לרוקרים מזדקנים וחבר בהרכב הרוקרים המזדקנים , הטראוולינג וילבוריז'. אבל כבר באלבום המדובר, הקליט לין את כל התפקידים בעצמו. משוכנע שזה הזמן הנכון לעשות קאמבק, הוא גם קבע טור איצטדיונים עולמי, שלמרבה הצער לא קרה מסיבה מאוד פשוטה - חוסר עניין של הקהל. אז למה לחזור דווקא עכשיו, אחרי כזה מפח נפש? אבל דברים רבים יכולים להשתנות במשך עשור פלוס והדרישה למופעי איחוד של הלהקה עלתה. בספטמבר 2014 הופיע לין כ-ELO מול 50 אלף מעריצים בהייד פארק בלונדון ומתודלק בשיכרון החושים הזה, חזר לביתו בלוס אנג'לס לכתוב את "Alone In The Universe".
וכמו שהשתפכנו בהתחלה, ג'ף לין מביא לנו כאן אלבום שמתעסק בשירים ולא בלהראות כמה הוא מפיק על (למרות שהוא כן מפיק על). ממרומי 67 שנותיו הוא מעניק לכל שיר את היחס הראוי לו ובמשך 32 דקות נותן לנו עשרה שירים (זוכרים שלפני עשור פלוס היינו מקבלים אלבומים של 70 דקות, מלאים בחומר, אבל לפעמים חסרים ברגש?). לא לדאוג, יש גם גרסת דה לוקס עם עוד שני שירים.... לין הוא האדם היחיד שמשתתף באלבום, מנגן על כל הכלים ושר כמעט את כל תפקידי השירה. יש משהו מקסים בלשמוע את הקול האהוב שלו, שלראשונה נשמע קצת פגיע ורך, אבל כנראה שזה מה שהשירים דרשו. באופן כללי, יש כאן פחות מהאורות והצלצולים של להיטי הסבנטיז של הלהקה, אבל עדיין תמצאו כאן עיבודי מיתר (שלין ניגן בעצמו באמצעי האולפן העומדים לרשותו) והרמוניות קוליות כמו שאהבנו.
הסינגל הראשון "When I Was A Boy" מדבר על כוחה של המוסיקה ושמוסיקה יכולה לגרום לך להרגיש פחות לבד בעולם. עם סאונד וכתיבה מעדות הביטלס, אי אפשר לטעות עם כזה שיר. שיר הנושא של האלבום מחדד את ההתעסקות בנושא המדובר והוא גם סוגר את האלבום בפייד אאוט ארוך (יחסית, כן? מדובר עדיין בשיר הארוך באלבום, 3:54). "I'm Leaving You" מוקדש לחברו הוליבורי רוי אורביסון ז"ל, בשיר שנשמע, איך לומר, כמו הפקה של ג'ף לין לשיר של רוי אורביסון.
לסיכום - אם אתם אוהבים שירים, לא משנה אם קצביים או רגועים, זה האלבום בשבילכם. יש כאן עושר מוסיקלי מצד אחד ומצד שני אינטימיות שמגיעים אליה רק בגיל מבוגר (כנראה). נשאיר אותכם עם סרטון קצר שמספר על תהליך הפקת האלבום.