אפריקה שלי/גלעד כהנא
עדכון אחרון: 04/12/2015
| מאת: מיכל נאמן
בואו נניח את הקלפים על השולחן: האלבום "אפריקה שלי" של גלעד כהנא הוא לא אלבום קל לעיכול, לא בשמיעה הראשונה, לא בשנייה וגם לא בזו שאחריה.לא אחת השוו בין גלעד כהנא למאיר אריאל, יש אף שאמרו שכהנא ממשיך את דרכו של אריאל ויש בזה מין האמת, שניהם בולטים בעיקר ביכולת הכתיבה המופלאה שלהם ואכן המילים באלבומו החדש של כהנא מצדיקות בעיני השוואה לאלבום המופת של מאיר אריאל - "רישומי פחם", אלבום שגם הוא לא פשוט להאזנה אך מלא בטקסטים מעוררי מחשבה והשראה ולכן יש מקום להשוואה הזו.
גלעד כהנא, 45, מוכר בעיקר כסולן להקת "ג'ירפות" אך בנוסף הוא תמלילן, סופר ואף שחקן (בשנה האחרונה הוא שיחק בתפקיד ראשי בסרט "סיפור על אהבה וחושך" בבימויה של נטלי פורטמן), הוא הוציא אלבום סולו אחד בעברית "שכחתי איך לאכול", אלבום אינסטרומנטלי "360" ושני אלבומי סולו באנגלית תחת השם "דה ווקינג מן".
כשנשאל מדוע החליט לעבוד על האלבום, החמישי במספר, כפרויקט סולו ולא עם להקה ענה שכשהוא התחיל את העבודה על האלבום הוא הקליט הרבה כלים במין התלהבות של שטף יצירה ולא מצא מקום ללהקה להתבטא בו.
להבדיל מ"רישומי פחם" שהוא אלבום קונספט שעוסק בעיקר במחאה של אריאל כנגד הקפיטליזם, "אפריקה שלי" מרגיש יותר מפוזר, הוא נוגע בהרבה נושאים ומצליח להגיע לרבדים שונים עם כל אחד מהם בנפרד אך הכל ביחד לפעמים מרגיש יותר מדי.
האלבום כולל 17 שירים, לאחר האזנה רציפה אני חושבת שהיה נכון לצמצם את כמות השירים, לא כי אני לא תומכת באלבומים ארוכים אלא כי כל שיר באלבום הוא עולם ומלואו ומרוב מידע יכול להיות ששירים מסויימים מתפספסים ולא עוברים אלי כמאזינה כפי שאולי היה מגיע להם.
האלבום "אפריקה שלי" הוא אלבום מלא הומור שמתייחס למציאות די עצובה, זה ניכר בשירים כמו השיר שנושא את שם האלבום, הוא מתקשר באופן מובהק למחאת הקיץ בשהייתה בארץ ב2011: "כל כך הרבה ידעו/ מה הם לא רצו/ נתנו את הנשמה שם/ היו שצעקו/ היו שבעטו/ היו שרק עמדו שם. חושב על פוליטיקה/ במקום על רומנטיקה/ אפריקה שלי".
כן, כהנא נודד בין פוליטיקה לרומנטיקה, בשיר "אתם לא לבד" הוא לקח חלק מנאום של אובמה, הלחין אותו ויצר תוצאה די משעשעת. האומץ והשטות של כהנא שובה את הלב, בכך אין לי ספק.
אחד השירים שהכי תפסו אותי הוא השיר "לכתוב שירה", שיר שאת המילים שלו כהנא כתב יחד עם המשורר שמעון אדף, הוא עוסק בשירה עצמה וביחס של המשורר אליה: "זה לא מסוכן?/ לכתוב שירה/ מילה ועוד מילה/ להניח לכאב להיות כאב/ מבלי שהוא יהיה/ צריך לכתוב אותו". בעוד ששמעון אדף מקריא את המילים לעצמו או אולי על ספת הפסיכולוג, תמיר מוסקט המצוין מלווה אותו בתופים, במקצב מעט אפריקאי. אכן יש השפעות של מוזיקה אפריקאית לאורך האלבום, מה שמכניס גוון אחר ומעניין למוזיקה.
באלבום "אפריקה שלי" יש הרבה עולם פנימי שיוצא החוצה ומתמזג עם מציאות שהיא לא פשוטה בכלל, כהנא משתמש בהומור ובהפקה מוזיקלית נהדרת כדי להעביר את המחשבות שלו, בשירים מסויימים הן הצליחו להגיע אלי ובשירים מסוימים פחות. כאלבום הוא לא שלם בעיני, אבל יצאו ממנו כמה שירים נפלאים ששווה להקשיב להם ואולי את האחרים הזמן יאיר באור אחר, כמו עם הרבה אלבומים אחרים שגורמים לנו לנוע בחוסר נוחות בכיסא.
לפעמים לא קל לשמוע את האמת לאמיתה, ונראה שכהנא לא חוסך במילים, אולי טוב שכך.