"הכינו את העטים" 2015 - אורי קידר
עדכון אחרון: 27/12/2015
| מאת: אורי קידר
10. Restriction – Archiveארכייב הוציאו לפני יותר מעשר שנים שתי יצירות מופת. LIGHTS ו YOU ALL LOOK THE SAME TO ME היו אלבומים מכוננים.כאלה שלנצח אזכור איפה שמעתי אותם לראשונה. מאז הם מממשיכים להוציא אלבומים בעקביות, לבטל הופעה בישראל בצורה מעצבנת ובאופן כללי לתחזק קריירה לא רעה, אבל כזאת שלא תצליח כנראה לעולם להגיע לפסגות של שני האלבומים.
כל דיסק שהם מוציאים יכלל בכל סיכום שנה שאוציא והאחרון גם עושה זאת בזכות היותו הטוב ביותר שלהם בעשור האחרון. עם טקסטים נטולי סאבטקסט, עם מבצעים מהוקצעים ועיבודים מתוקתקים הם מצליחים לסחוט גם לא מעט רגש, בעיקר עצב והייאוש מעולם לא נראה כל כך נוח.
הפנינה: black&blue
9. Decemberists - What A Terrible World, What A Beautiful World
אחרי שני אלבומים שבהם הם ניסו להיות משהו לא ברור שהם לא, הם חזרו להיות פשוט דצמבריסטס, עם השירים שהם גם סיפורים ועם הקול הנפלא של קולין מקוי.
הפנינה: the wrong year
8. Noel Gallagher's high flying birds – Chasing yesterdays
הכי קרוב לאואזיס שיש היום והרבה יותר טוב מאחיו.
הפנינה: Riverman
7. Calexico – Edge of the sun
עוד אלבום מקסים של הלהקה הכי כיפית ברשימה שלי. האלבום לא הביא בשורה חדשה, עוד שירים שבאים מהגבול שבין מקסיקו וקליפורניה, הרבה חצוצרות ומריאצ'י, גיטרות והקול החמים והנעים של ג'ואי ברנס. לפני חודשיים בערך הם הופיעו (שוב) בישראל והכניסו כל כך הרבה אור ללב שלי, שלא יכולתי להשאיר אותם בחוץ.
הפנינה: Falling from the Sky
6. Villagers – darling aritmethic
אלבום שני לאירי קונור ג'יי אובראיין והוא שוב מנפק יצירת פולק צנועה ויפה. שירים על אהבה ואהבה שהכזיבה ואולי גם יציאה מרומזת יותר או פחות מהארון מרכיבים את האלבום היפה הזה. באלבום הראשון הוא הפציץ מיד בפתיחה עם MY LIGHTHOUSE, משירי האהבה היפים ביותר שהכרתי. באלבום הזה אין יציאה כזאת, אבל יש הרבה שירים שקטים ונוגעים ויש את השיר שנועל את האלבום, SO NAIVE, בו הוא שר על when the one thing you live for, is the one thing you lack וגורם לי לבכות כמו ילדה קטנה עם קוקיות.
5. Aldous Harding
בניגוד למקום הרביעי, ידעתי בדיוק למה אסי הניח את האלבום של הניו-זילנדית הצעירה בראש הערימה. אני מאוד אוהב ווקאליסיטיות, אני מאוד אוהב את העצב התהומי שניבט משיריה. היא לא כל כך נשמעת כמו הצעירונת שהיא, אבל בשיר הראשון באלבום והיפה שבו היא כותבת - I was gifted at the music ולא נותר אלא להסכים איתה ולהודות לה על כך. בפייסבוק שלה היא מגדירה את הז'אנר המוסיקלי של אלבום הבכורה שלה כפולק גות'י והוא אכן נשמע לעיתים כמו פסקול לסרט מטריד במיוחד.
הפנינה: Stop Your Tears.
4. Gaz Coombes – Matador
סופרגראס לא הייתה כוס התה המועדף עליי. פה ושם היו להם כמה שירים נחמדים, אבל משהו בחיספוס המוזר שלהם לא ממש נגע בי. לכן גם לא הבנתי למה אסי, החבר/מוכר הכל כך נאה ומסוקס ב'דיסק סנטר', שמכיר אותי מוזיקלית כמו שצדיק יודע את נפש בהמתו, שם לי את אלבום הסולו של סולן סופגרגראס בערימת הדיסקים ואמר לי לקחת בכלל בלי להאזין. ובכן, השמוק הזה צדק. זה פשוט אלבום יפהפה, רגיש, מלנכולי, הרבה דברים שסופרגראס לא ממש היו. תודה לך אסי.
הפנינה: the girl who fell to earth.
3. Of Monsters and Men - Beneath The Skin
האמת היא שיכול להיות שאני מדרג את האלבום של הלהקה האיסלנדית במקום כל כך גבוה, כי ההישג העיקרי שלו היה להחזיר אותו לאלבום הראשון הפשוט נפלא שלהם. שלוש שנים בערך הוא שכב אצלי על המדף וכנראה שהאזנתי לו פעם או פעמיים. לקראת יציאתו של השני, הזכיר לי חבר טוב את LOVE LOVE LOVE היפה והעצוב מהאלבום הראשון ומאז אין אני מסיים יום בלי לשמוע לפחות פעם אחת את 'LOVE' ואת מה שאפשר להגדיר כמקבילתו באלבום השני – ORGANS. גם האלבום החדש יפה, גם אם מעט פופי יותר מקודמו. הקול של הסולנית (שימו לב לשמה) - ננה ברינדיס הילמרסדוטיר ממשיך לשרוט את הלב, העיבודים משלבים תחכום ופשטות עם שכבות מוסיקליות עמוסות והתוצאה פשוט יפה, ושוב – גם אם מורגשת ירידה מאלבום הבכורה.
הפנינה - ORGANS.
2. John Grant - Grey Tickles, Black Pressure
כשדוחסים לתוך סלט אחד כל כך הרבה מרכיבים, התוצאה יכולה להיות בחילה נוראית, אבל הסולן לשעבר של הצארס הוא אחד השפים הכי מדופלמים בעולם המוסיקה כיום. גם לאלבום הזה, כמו קודמו, הוא זורק כמעט כל ז'אנר מוסיקלי שמצא בויקיפדיה, אבל אלבום אחרי אלבום הוא מפציץ שירים נפלאים, מתוקים לצד ציניים, אוהבים לצד שונאים, מלטפים ובועטים. גרנט ממשיך להתחבר לצד האלקטרוני שבו, אבל עושה את זה עם הרבה מאוד חום אנושי ועם הקול הכי יפה במוסיקה המודרנית. לפני שנתיים בערך הוא דפק חתיכת הופעה מטורפת בבארבי ונותר רק להמתין בציפייה לשובו.
הפנינה: Black Blizzard.
1. Sufjan Stevens – Carrie&Lowel
כבר שנים שאיש לא כתב ככה על אהבה, כבר שנים שאיש לא כתב ככה על עצב, געגוע וכן, גם על תקווה וחמלה. סטיבנס מספר על אימו שהלכה לעולמה ב-2012 ועל בן זוגה ועושה זאת עם הקול הכל כך נוגע שלו ועם הפקה מינימליסטית, חמה וקרה כאחת. התוצאה מצמררת. לא פחות. בעבר לא מאוד התחברתי לאמריקנה של סטיבנס, גם אם ידעתי להעריך אותה אמנותית. השנה הוא יצר שילוב מהפנט והופך קרביים של איכות ורגש וצריך להיות אדם מאוד מנותק כדי להישאר אדיש ליצירה הזאת.
I love you more than the world can contain
In its lonely and ramshackle head
There’s only a shadow of me; in a manner of speaking I'm dead
הוא שר בשיר הכי יפה באלבום שנשמע כולו כמו שיר יפהפה אחד ארוך וממצה את רוח האלבום כולו.
הפנינה: John My Beloved.