בעשירייה השניה יש מספר אלבומים שהסתמנו כפייבוריטים מובהקים כאשר יצאו אך קצת נשכחו עם הזמן ושטף האלבומים הבאמת בלתי נתפס שסיפקה לנו השנה החולפת. Vulnicura (11) של ביורק קיבל ביקורת נלהבות כאשר דלף לרשת מיד אחרי ההכרזה על קיומו והתלהבות המבקרים והקהל מכך שביורק חזרה ליצור מוזיקה שמתקשרת גם עם המאזינים ולא רק עם חדי קרן על פלוטו הייתה רבה, מסתבר שהזיכרון של כולנו קצר מאוד והדיבור על האלבום המצוין הזה דעך. אלבום נוסף שלא נכנס לעשירייה הראשונה למרות שקיבל ביקורות נלהבות הוא אלבומו השני של גו'ש טילמן תחת השם father john misty - i love you, honeybear(12) – שלדעת פופ-איש מכיל גם
את אחד משירי השנה Bored in the U.S.A.
סיכום הסיכומים מתייחס גם לאלבומים שיצאו בתפוצה פחות רחבה בארה"ב ולכן זכו למספר ביקורות נמוך יחסית אך עדיין קיבלו ציונים גבוהים במיוחד, ברשימה הזאת ניתן למנות את Ten love songs של סוזאן סנדפור שהוציא אותה ממשבצת "חביבת המבקרים" והוכיח שיש לה את כל מה שנדרש כדי להיות כוכבת אלקטרו פופ לגיטימית. גם אלבום הסולו האחרון והמטרחן לטעמי של סטיבן ווליסון, hand/cannot/erase נמצא ברשימה המצומצמת.
יש גם כאלה שנכנסו לרשימה שבה אף אחד לא רוצה להיות – האלבומים שקיבלו את הביקורות הגרועות ביותר של 2015. ברשימה הזאת ניתן למצוא הרכבים שניסו לחזור השנה אחרי אלבומים מצליחים במיוחד וכשלו – הבכיינים של ממאפורד ובניו עם ציון ממוצע של 54, קודלין האירים שחרכו את המצעדים עם להיטם perfect world והשנה עניינו אפילו פחות מאירים נשכחים אחרים דוגמת בויזון וגם ג'יורג'ו מורדור שניסה לרכוב על גל האהבה שזכה לו בזכות הצרפו-דרואידים מדאפט פאנק אך הוציא פיסת דיסקו מיושנת כל כך שלא הייתה נשמעת רלוונטית אף בסבנטיז.
לא נשלה את עצמינו גם המבקרים הנחרצים ביותר כבר שכחו מה כתבו השנה וכל המקלדות כבר מוכנות להרמות ולהשחרות של אלפיים ושש עשרה. השבוע למשל יוצא ★ של דייויד בואי ועושה רושם שעולם המוזיקה כבר מכין את עצמו לאורגזמה קשה.