יומהולדת 70 לסיד בארט
סיד בארט נולד כאמור ב-6 לינואר 1946 בקיימברידג', אנגליה, בנם של ארתור וויניפרד בארט. הבחור גילה עניין מוקדם באמנות ומוזיקה ובתמיכת הוריו למד אמנות וניגן על גיטרה. ב-1961 מת אביו ממחלת הסרטן, בזמן שלמד בתיכון לבנים. בתיכון מכיר בארט הצעיר עוד יתום, רוג'ר ווטרס, והשנים מתחילים לבלות יחדיו זמן רב. בארט מקבל את ההכינוי "סיד" כמחווה למתופף מאחת הלהקות המקומיות (הוא קורא לעצמו SYD ולא SID כדי ליצור את ההבדל).
ב-1965 בארט מגיע ללונדון ומצטרף לווטרס ללהקת "סיגמא 6", בה חברים גם ריצ'רד רייט (קלידים), ניק מייסון (תופים), קלייב מטקאלף (גיטרה בס) וג'ולייט גייל (שירה). עם הצטרפותו של בארט,ההרכב מתחיל לנגן שירים מקוריים שלו ולא רק קאברים למוסיקת B&R. מהר מאוד השם משתנה לפינק פלויד, על שמם של פינק אנדרסון ופלויד קאונסל, שני אמני הבלוז האהובים על בארט.
ב-1966 מתחילה הלהקה להופיע במועדון ה-UFO, ה-מקום למוסיקה פסיכדלית בבריטניה והופכת במהרה ללהקת הבית של המקום.
הגל החדש והמוזר לא עובר מתחת לאף של חברות התקליטים וחברת EMI, ביתם של הביטלס, מחתימה את הלהקה לחוזה הקלטות. בטוויסט של מוזרות, הסינגל ראשון של הלהקה שיוצא בתחילת 1967 הוא "Arnold Layne", שיר על גבר שגונב בגדי נשים מחבלי כביסה ולובש אותם. למרבה הפלא, השיר נכנס לטופ עשרים הבריטי....
אבל בסינגל הבא, "See Emily Play", בארט מוכיח שמה שקרה לא היה מקרי - השיר מגיע למקום השישי במצעד הבריטי ויוצר באז רציני מאוד סביב הלהקה, שמתחילה להקליט את אלבום הבכורה שלה באולפני אבי רוד (בזמן שהביטלס מקליטים את "סרג'נט פפר" בחדר הסמוך...).
"Piper At The Gates Of Dawn", "החלילן בשערי השחר" כפי שאהבו לקרוא לו כאן בארץ, יוצא לעולם באוגוסט 1967. האלבום נחשב לאחד החשובים בתחום הפופ הפסיכדלי, כשבארט כותב שמונה מתוך אחד עשר השירים באלבום לבדו, ואת השאר בשיתוף שאר חברי הלהקה. שירים כמו "Mother Matilda" ו-"The Scarecrow" מראים על הכיוון הילדותי ההזייתי של בארט (שנטען לא פעם שמות אביו הביא אותו לטראומה שהחזירה אותו לילדות , טראומה ממנה לא הצליח לצאת עד יום מותו), "Bike" הוא שיר אהבה עקום לחלוטין ומעל כולם נמצא הקטע הפותח של האלבום, "Astronomy Domine", שהוא סוג של מפת דרכים לאיך צריכה להישמע פסיכדליה בריטית מושלמת.
האלבום זכה להצלחה חלקית , אבל בהופעות זכה ההרכב להצלחה גדולה. אבל זאת לא הבעיה האמיתית - בארט החל לשקוע לעולם של סמי הזיה ו-LSD, ברמה כזאת שהיה פשוט מפסיק לנגן באמצע שיר ויורד מהבמה. סיבוב הופעות באמריקה נגמר בצורה מהירה כשחברי הלהקה הבינו שבארט לא מצליח לתפקד מוחית ליותר מדקה.... כדי לא ליצור בעיה, נכנס גיטריסט חדש ללהקה, דיוויד גילמור שהיה חבר ילדות ותיק שלו. ההרכב מופיע כחמישייה למשך תקופה, שחלק מהזמן המגבר של בארט לא מופעל. יום אחד מחליטים החברים לא לאסוף אותו להופעה, ובארט בעצמו לא שם לב לעניין. מאותו רגע, אפריל 1968, סיד בארט אינו חלק מפינק פלויד - גילמור מחליף אותו כגיטריסט היחיד של הלהקה ורוג'ר ווטרס הופך למנהיג הלהקה.
חברי הלהקה הביעו לאורך השנים חרטה רבה לכך שלא הצליחו להבין את המצב הנוראי של בארט ולא היו חברים מספיק טובים כדי לעזור לו לצאת ממצב הביש שלו. למרות זאת, הם דאגו שכספי התמלוגים שלו ימישכו להגיע אליו עד יומו האחרון (וזה למעשה מה שהחזיק אותו נטול דאגות כלכליות).
לאחר תקופת החלמה מוציא בארט שני אלבומי סולו ב-1970 - "Barrett" ו-"Madcap Laughs". ביוני אותה שנה הוא עולה להופיע לראשונה מאז שעזב את פינק פלויד (עם דיוויד גילמור על גיטרה באס). בשיר הרביעי הוא מוריד את הגיטרה, ויורד מהבמה... בארט מנסה להופיע עוד מספר פעמים מצומצם ללא הצלחה, מנסה שוב להקליט ללא הצלחה ולמעשה פורש מעולם תעשיית המוסיקה ב-1974. מכאן מתחילות כמה שנים של התקפי זעם, סימנים של הפרעה דו קוטביות ושימוש מופרז בסמים. ואז, יום אחד ב-1978, יוצא בארט מביתו בלונדון והולך ברגל אל בית אמו בקיימברידג' (בערך 100 קילומטרים). מאותו יום ועד למותו ב2006, לא עזב סיד את הבית, לא התראיין או הקליט וכאמור הצליח להתקיים מכספי התמלוגים שחבריו דאגו להעביר לו בצורה שוטפת.
אבל יש טוויסט אחד ששום תסריטאי לא יכל לדמיין - בחמישי ליוני 1975 פינק פלויד מקליטים באבי רוד את "Wish You were Here", אלבום המחווה שלהם לסיד. באותו יום הם סיימו את המיקס ל "Shine On You Crazy Diamond", שמדבר בצורה עקיפה על סיד . לפתע נכנס לאולפן בחור שמן עם גבות מגולחות. אף אחד לא זיהה אותו, אבל אחרי כמה דקות זה היה ברור - מדובר בסיד בארט, שמצידו דיבר בצורה לא ברורה והתעניין מתי יוכל לחזור להקליט עם הלהקה... הוא פונה בצורה מנומסת מהאולפן, כשכל הנוכחים בוכים - אף אחד לא דמיין שזה יהיה מצבו של החתיך הכשרוני שחקוק אצלם בראש...
סיד בארט נפטר לפני כעשור, ביוני 2006. המורשת שלו מהדהדת עד היום בהרכבים כמו Tame Imapla ועד לדיוויד בואי, אחד ממעריציו הגדולים. קחו לכם רגע היום ותקשיבו לאלבומי הסולו שלו או לאלבום האוסף המצויין שלו . מבטיחים לכם שזה יעשה לכם רק טוב.