pop-ish - על המדף
עדכון אחרון: 12/02/2016
| מאת: Pop-ish
RIHANNA – Antiבסוף זה קרה. אחרי שבמשך שנים הקפידה להוציא אלבום חדש בכל שנה – שרית חדד סטייל – כוכבת הפופ הפרובוקטיבית מברבדוס לקחה צעד אחורה ונעלמה לארבע שנים. בשנתיים האחרונות היא דיברה הרבה על #r8, אלבומה השמיני והסבירה שהיא רוצה לעשות מוזיקה שתוכל להופיע איתה גם בעוד עשרים שנה - נניח. אחרי שהוציאה שורה של סינגלים: four five seconds המצליח עם קנייה ופול מקרטני, american oxygen הזניח ו bitch better have my money עם הקליפ הקאלטי אך לבסוף החליטה שלא להכניס אף אחד מהם לאלבום. ריהאנה מוציאה את האלבום החדש על תקן האלבום ״הבוגר״ ביותר בקריירה שלה, בלי שום להיט מובהק והפקת trap אופנתית היא מוציאה את האלבום שנשמע שהיא הכי הייתה רוצה לשמוע עכשיו.
הסינגל הראשון work יחד עם חברה הטוב דרייק, מתהדר בביט קאריבי ממכר ומלמולי ריהאנה בלתי פוסקים כבר מסתמן כלהיט מועדונים לרגעים שיכורים במיוחד. חוץ מדרייק האלבום לא מתהדר ברשימה מורחבת של אורחים כנהוג בז׳אנר וההיילייט הכי מדובר ממנו הוא בכלל הקאבר לשירם של tame impala – new person, same old mistakes לו היא קראה בפשטות same ol' mistakes והצליחה לשמור על הסטנדרט הגבוה של המקור.
Suede – night thoughts
באלבום השביעי שלהם אפשר להכריז רשמית את הניינטיז, לא רק את הניינטיז אלא גם את הבריט-פופ ובעיקר את עצמם. אלבומם bloodsports שיצא בשנת 2013 כבר הראה לנו שברט אנדרסון והחברים נמצאים בכושר עם להיטי כמו hit me שהזכירו לנו שחוץ מקול מאנפף והרבה מאוד כריזמה לחבר׳ה מלונדון תמיד הייתה אוזן מאוד מדויקת להוקים ממכרים. בינואר 2014 הכריז אנדרסון על פרויקט שאפתי של אלבום + סרט שייורכב מקליפ לכל אחד משירי האלבום, המטרה המוצהרת היא לקחת את הלהקה צעד קדימה מבחינה אומנותית ולייצר אלבום קונספט על השעות הקטנות של הלילה.
׳מחשבות של לילה׳ הוא לא אלבום קונספט גאוני, הסיפורים בו לא באמת מתחברים לכדי יצירה אחת ואין דמות שנקשרים אליה – בקיצור, סוויד הם לא להקה כזאת, מדובר באלבום רוק מצוין עם כמה מהשירים הטובים ביותר שהלהקה הקליטה מעולם. outsiders, no tomorrow ו learninng to be הם שירים מרגשים בטירוף שגורמים ללהקה להישמע לא פחות טוב מהימים הטובים של 93׳. בזמן שהם עבדו קשה בלקחת את סוויד צעד קדימה דווקא החזרה של ההרכב לאנרגיות של תחילת הדרך היא מה שהוביל את ההרכב להוציא את אחד האלבומים הטובים ביותר בקריירה שנמשכת יותר מעשרים שנה.
daughter –not to disappear
באותה שנה בה יצא bloodsports של סוויד יצא גם אלבום בכורה של הרכב בריטי צעיר בשם daughter. האלבום if you leave, הגיע אחרי שנתיים אינטנסיביות בהן הסולנית אלנה טונרה הקליטה המון שירים וזכתה לבאזז חיובי במיוחד בבלוגים הנכונים מה שהוביל להחתמה בלייבל המופתי ad4 והשוואת מחמיאות במיוחד לאמנים כמו טרייסי ת׳ורן וה xx.
עכשיו הם חזרו עם אלבום שני שעובד מאוד קשה בלהשמע בוגר יותר. עושה רושם שהחברים קצת עייפו מלעשות מוזיקה נעימה שמתאימה לרגעים מרגשים באנטומיה של גריי ורצו לתת קצת בראש. האם זה הצליח להם? חלקית.
שירים כמו numbers נשמעים כאילו נעשתה עבודה קשה מאוד לגרום להם להישמע כ׳בשרניים׳ יותר – ביטים אלקטרוניים עוטפים את קולה העמוק של טונרה וריף הגיטרה שמגיע לקראת סופו של השיר מרגיש כתוספת לא באמת הכרחית. מה גם ששירי האלבום ארוכים במיוחד, רובם עובר את רף החמש דקות שלא לצורך ובשלב מסוים הם קצת מזיעים ממאמץ. אבל לא הכל שלילי, בשירים כמו doing the right thing הם נשמעים רעננים במיוחד והאלבום כולו עושה חשק לשמוע אותו שוב כדי לנסות לחזור ולמצוא את המלודיות המצוינות שההרכב הוכיח שהוא יודע לספק כבר באלבום הקודם.