השבוע נציין חמישים שנים להוצאתו של "Pet Sounds", אלבומם ה-11 במספר של נערי החוף, הביץ' בויז בלעז. ולמרות ששם הלהקה כתוב על האלבום, מדובר ביצירת המופת של אדם אחד, בריאן וילסון, מנהיג הלהקה, שכתב את כל שירי האלבום. אה, וגם הפיק אותו, לבד, בזמן שחברי הלהקה היו בסיבוב הופעות, תוך שימוש בנגני אולפן מובחרים. התוצאה? אולי האלבום הכי טוב בכל הזמנים (ויכוח שאין בו מנצחים).
ב-1965 הביץ' בויז שולטים בעולם הפופ יחד עם הביטלס באמריקה, עם להיטים כמו "California Girls" ו- "Barbara Ann", פופ קליט אבל מתוחכם. בריאן וילסון הפסיק להופיע עם הלהקה כבר ב-1964, והתרכז בכתיבת הלהיטים, אבל זה לא היה מספיק - הוא ידע שיש בתוכו מוסיקה עמוקה יותר.
מפגש עם הכותב טוני אשר הביא לו את התבונות שיש לו יכולות גבוהות יותר ממה שהקהל מבין, והשניים החלו לכתוב יחדיו, וילסון על המוסיקה ואשר על המילים.
טוני אשר ידע לתת ביטוי במילים לתחושות של וילסון. אבל כדי להקליט את המוסיקה, היה צורך בקצפת של נגני האולפן, ה-Wrecking Crew - קבוצה של נגני סשן שניגנה בערך בכל שיר בסיקסטיז, ותחת שרביטו של וילסון הגיעה לרמת נגינה שגם הם לא תמיד האמינו שהם יכולים להגיע.
אבל זה לא היה קל - תשעה חודשים של הקלטות שעלו מעל ל-70 אלף דולר (חצי מליון דולר של היום), עבודה בלתי נגמרת על הקלטות, עריכות, מיקסים, כלי נגינה משונים והתנסות אינסופית באולפן - כל אלה הביאו לשלושים ושש הדקות שמרכיבות את האלבום, כולל הלהיטים "Wouldn't It Be Nice" ו-"God Only Knows", שבאופן מפתיע יצאו כסינגל אחד.
בזמן אמת, פט סאונדס נחשב לפלופ - מקום עשירי "בלבד" במצעד האמריקאי, ומקום שני בבריטניה. אבל מכירות לא היו העניין - בחור בריטי צעיר שמע את האלבום והבין שהוא חייב להתעלות עליו עם הלהקה שלו. וככה פול מקרטני הגיע לסרג'נט פפר.... באופן כללי, מדובר באלבום שאין מוסיקאי מהתקופה שלא הושפע ממנו, ומעטים הם אמני הרוק שלא קיבלו ממנו השראה, בידיעה או לא. ה"פופ המורכב" הומצא בפט סאונדס, ומאז מוסיקאים חוזרים ומנסים לשחזר את התחושות שמלוות את האלבום (לא שמישהו הצליח).
ב-8 ליוני יגיע בריאן וילסון להופעה אחת באמפי רעננה בה יבצע את שירי האלבום פט סאונדס. מכירים את האלבום בעל פה? רוצו לראות את ההופעה, וילסון טוען שזאת הפעם האחרונה שהוא יופיע. לא מכירים? מצויין, תוכלו לקנות אותו כאן . רק אלוהים יודע מה תעשו בלעדיו.