חגגתם בפרימוורה? מצויין. הופעות של בריאן וילסון ודי אנטוורד? סבבה. אתם בדרך למידברן? מגניב.
כל זה בסדר גמור, אבל אותנו מעניין יותר לספר לכם על מחלקת התקליטים שלנו שגדלה מיום ליום. מה שנראה לפני פחות משנתיים כמשהו הזוי, הפך לסטנדרט, והיום אנחנו עומדים מול שטף הוצאות בפורמט, מאלבומים קלאסיים שלא ראינו שנים ועד לאמנים צעירים שלא נולדו כשהפורמט כבר מת.
אחרי שרוב הלהקות הגדולות הבינו שהגיע הזמן לחדש את הקטלוג, פינק פלויד מצטרפים לחגיגה - ארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה יצאו בשבוע שעבר מחדש בגרסות רפליקה מדוייקות (כולל הדפסה של קיפולים בעטיפות...) במחירים נוחים ובאיכות הדפסה גבוהה. למי שמכיר את ההרכב יותר מתקופת "Dark Side", נוכל להמליץ על "Pipr At The Gates Of Dawn" כאלבום שהתחיל את הכל (והיחיד עם סיד בארט).
אלבומו השלישי של היוצר הישראלי הגולה יונתן דגן הוא הראשון שיוצא בפורמט הסקסי, ומגיע בגרסה רגילה ובגרסת דה-לוקס. אם אתם אוהבים את האלקטרוניקה שלכם עם שילובים של כלים חיים ,ג'אז וגרוב, אם אתם מחפשים משהו שיפעיל לכם את השכל ולא רק את התחת, זה האלבום בשבילכם. כולל שיתופי פעולה עם גוטייה (מישהו שפעם הכרתם) ועוד.
מה עושים כשלא נשאר מה למחזר? מוציאים אלבום הופעה! וזה בדיוק מה שקרה ב-1996 לנירוונה, עם מה שהפך אלבום הפלטינה השישי שלהם. גרסת התקליט המקורית שווה כמה וכמה שקלים, מכוון שהודפסה רק פעם אחת. האלבום מורכב מכמה הופעות מ-1991, שנת הפריצה של נירוונה, ולא היה ניתן להשיג אותו בתקליט מאז. אז בואו בהמוניכם!
פול סיימון מייצג היום בכתבה את הותיקים שהוציאו תקליטים לפני שאנחנו נולדנו, ומוציאים שוב אלבום בפורמט הותיק. האלבום עצמו הוא בדיוק מה שכתוב על העטיפה, אבל כן חשוב לציין שהסאונד שלו מצויין באופן כללי, וגם כאן יש פיסות של גאונות שאין לאף אחד, כמו הקטע הבא.
נסיים בעוד אזרח ותיק, איגי פופ, במה שמסתמן כאחד האלבומים הכי טובים בקריירה שלו (ויש לו קריירה שהחלה בסיקסטיס, כן? בן אדם שדיוויד בואי הפיק לו אלבומים, כן?). על עבודת ההפקה אמון ג'וש הומי (Queens Of The Stone Age), שאסף הרכב נגנים מרשים לטובת סשנים במדבר, מתחת לרדאר של חברות התקליטים. התוצאה? קלאסיקה מודרנית, שנשמעת מעולה בתקליט.
מחלקת התקליטים שלנו גדלה מיום ליום, מוזמנים לבוא לחפור.