חמש בחמישי עם שמעון ולוי (שוטי הנבואה)
עדכון אחרון: 30/06/2016
| מאת: שמעון ולוי
גלעד ויטל שמעון ורואי לוי או בקיצור שמעון ולוי - חברים מילדותם במטולה, מבגרותם בתל אביב וכיום שכנים ביישוב קציר - הם הגרעין המייסד של להקת שוטי הנבואה. כשהתפרקה הלהקה נשארו השניים חברים טובים, המשיכו לעסוק במוסיקה, לפעמים יחד ולפעמים לחוד, ועכשיו הם יוצאים שוב לדרך כאשר מעבר ליצירה המשותפת הם חולקים באמונה שבתקופה זו בה הכול נראה כאוטי 'אין כבר מה להרוס, נשאר רק לבנות'.הפרויקט המקסים הזה העמיד אותנו מול בחירות קשות, לבחור רק שירים בודדים שהם אבן דרך בעשייה המוסיקלית של כל אחד מאיתנו לבד ושל שנינו יחד.. היה ממש כיף לצוף על הזכרונות שכל אחד מהאלבומים והשירים המסויימים הציף.
אחד הדברים המשותפים לנו, הבחירה ליצור ולהעביר כמסר - אווירה טובה, שמחה, סוחפת בעונג, דרך המוסיקה. משיחה ביננו הבנו שאנחנו מאוד רוצים לשתף את הקהל שלנו באופטימיות שיש בנו. למרות המציאות כאן לפעמים, למרות הדאגות.. אנחנו רוצים שהשירים שלנו יהיו מקום מפלט נעים ושמח מהיום יום האינטנסיבי.
ביום שלישי 5/7 אנחנו מופיעים בבארבי ת"א במסגרת סדרת הופעות "באים בטוב"
כל אחד מאיתנו בחר את השירים שלאורך דרכו הציפו בו את התחושה הכי טובה ומעצימה, ואפילו כיוונו בבחירת הדרך.
הבחירות של רואי לוי
דיוויד בואי - "עלייתם ונפילתם של זיגי סטארדסט והעכבישים ממאדים"
אני זוכר איך קניתי את האלבום במחלקת התקליטים של המשביר לצרכן בקריית שמונה. השנה הייתה 1984 ואני הייתי נער בן 14. חזרתי הביתה למטולה בטרמפים, וביד רועדת הנחתי את המחט של הפטיפון על תקליט הויניל. כבר מה "Fade in " של התופים בשיר הראשון ( Five Years ) הרגשתי שאני עף למקום אחר .. מקום מעניין ביותר. צללתי עמוק פנימה לתוך עולמו הקונספטואלי של האלבום. בשיעורים בכיתה ח' הייתי מצייר לעצמי במחברת ועל השולחן את הסמל של זיגי (ברק בתוך עיגול). התחלתי לנגן את השירים בגיטרה האקוסטית שלי. בטיול של "נוער לנוער " בלילה בחוף גולן .. ניגנתי ושרתי את Five Years ונערה יפה התאהבה בי.. כך התחילו היחסים הרומנטיים הרציניים הראשונים שלי... כמובן שכמו רבים גם התחפשתי לזיגי (בפורים וגם בשאר ימות השנה). מאז שמעתי את האלבום אלפי פעמים.. וגם זכיתי לחבר מילים בעברית לחלק משיריו.. היום שנים אחרי Bowie איננו אבל Ziggy נשאר ..הבן שלי און לוי מנגן ושר את השירים עם החברים שלו.
1992 "Prince and the N.P.G - " The Love Symbol Album
חנות דיסקים בטוקיו ואני בן 22 רוכש את אלבום המופת הנ"ל כדי להכניס אותו בהקדם ל "דיסק מן" החדש שקניתי לי מרווחי התכשיטים שמכרנו ברחוב. כמה ימים לאחר מכן עזבנו את יפן. האלבום הזה היה פס הקול של שלושת החודשים הבאים בפיליפינים ובתאילנד. הגרוב,הטוטאלי, האהבה, האהבה... לא הכל אפשר לספר... אפשר לומר שאת ההשפעה של האלבום הזה ושל יצירתו של פרינס בכלל, אפשר לשמוע בשירים: "משתוללים בכפר" ו"מה קרה לך " שנכתב קצת אחרי שחזרנו לארץ. השנה זכיתי לשמוע את ה"סימבול אלבום" עוד פעמיים בשבוע שלאחר מותו של פרינס. עכשיו כבר הורידו אותו מהיוטיוב.. מי שרוצה לשמוע .. יצטרך לקנות ...
אחרית הימים- "תחת עץ האקליפטוס"
המילים הכל כך ארץ ישראליות האלה של חיים חפר, מרחפות מעל הזמן בין תקופת התנ"ך לבין א"י של ימינו, (כידוע, עץ האיקליפטוס הובא לארץ מאוסטרליה במאה האחרונה). הלחן, התיפוף וההפקה המוסיקלית המופלאים של זוהר לוי, הבס של אלי מגן, הגיטרה של יצחק קלפטר וכמובן השירה העוצמתית של מירי אלוני, הופכים את השיר הזה למושלם בעייני.
אני זוכר איך הייתי יושב בילדותי במטולה ליד הפטיפון בסלון עם אזניות שחורות ענקיות ועף עם השיר הזה לאין סוף. לאחרונה השמעתי אותו מהיוטיוב לבני (שגם הוא נקרא זוהר לוי) ועפנו עליו ביחד בנסיעה לגליל.
מבין השירים הישראלים הרבים שאני אוהב, והצורך לבחור עכשיו אחד, בחרתי בזה מכיוון שאני כילד אהבתי אותו מאוד והנה גם דור ההמשך שלי נהנה ממנו. אחד משירי ארץ ישראל המשובחים ביותר לטעמי.
הבחירות של גלעד ויטל שמעון
סנופ דוג "דוגי סטייל"
ב1993 הייתי בטיול אחרי צה״ל בארה״ב באותם ימים כבר ידעתי שאני רוצה להיות מוזיקאי ולכתוב שירים אבל גם ידעתי שאני לא יודע בכלל איזו מוזיקה אני רוצה לעשות. ידעתי שזה לא רוק'נ'רול שגדלתי עליו. חבר אמריקאי השמיע לי את סנופ שבוע אחרי שיצא ומיד התאהבתי ושמעתי אותו אלפי פעמים כשאני שר ראפ עם סנופ ועדיין לא מבין את השינוי המוזיקלי שחל בי. עד היום אני יודע שהאלבום הזה שינה את חיי. מאז נפתחתי להמון סגנונות מוזיקה והתחושה היא שסנופ תפס לי את היד והעלה אותי על הרכבת הנוסעת. סביר להניח שבלי השינוי הזה הייתי מקים עוד להקת רוק'נ'רול בחזרתי לארץ.
שיר אהוב מהאלבום ,the shizni - אבל כל האלבום מבחינתי זו קלאסיקה. סנופ עושה ראפ בלי כעס וצעקות וזה מה שחטף אותי אז להיפ הופ ומשם לרגאיי, דאב, מוזיקה אפריקאית ובכלל פתיחות לכל מה שנוגע בלב.
"Imagine"- ג'ון לנון
אולי זה השיר והאלבום עם תפיסה הכי קיצונית לדמיון שהוא בעצם סוג של רפרנס למציאות. סוג של מראה לאוטופיה דמיונית שתמיד שם וכך אנו רואים היכן אנחנו ביחס אליו במציאות.
אני זוכר עצמי כילד במטולה המופצצת יושב במקלט ושומע את השיר הזה וקטיושות נופלות כמו גשם ואני אומר לעצמי "יו רק שיפסיקו לנסות להרוג אותנו כבר יהיה שלום. למה הם חושבים שישראל רוצה לכבוש את לבנון זה לא נכון. הם חייבים לשמע את השיר הזה ואני אשכנע אותם". מחשבות של ילד בן 10.
זה אחד האלבומים שמהם הבנתי שיום אחד אכתוב שירים ושאני רוצה לכתב שירים שיעשו משהו למי שישמע אותם מעבר לרק כיף, הבנתי שמוזיקה היא כלי ליצירת רעיונות, שאילת שאלות ובכלל כלי לגדילה ושינוי לטוב.
ההופעה הקרובה ביום שלישי 5/7 בבארבי ת"א במסגרת סדרת ההופעות "באים בטוב" ובינתיים נשאיר אתכם עם הסינגל החדש "לך ישר".
לעמוד האמן של שוטי הנבואה באתר לחצו כאן
לצפייה בחלקים נוספים של פרוייקט חמש בחמישי לחצו כאן
*קרדיט צילום באנר : עומר מסינגר