בחרתי אלבומים עבריים בלבד שהשפיעו עלי בילדותי דווקא, אלה שפלוס מינוס הגדירו גבולות גזרה מעצם זה שהם פרצו את הגבולות של תקופתם. כל פעם שנפרץ גבול מופיע נחשול של השראה. תודה להם.
האלבום הזה שינה לי משהו במבנה הגנטי. השילוב של מזרח ומערב, הנגינה הוירטואוזית, סמסון הלא ייאמן, ושלמה בר שהוא מגדולי המבצעים שלנו. פתאום אני מוצא את עצמי בחתונה מרוקאית בלב הרי האטלס, רוקד שיכור ומלקק אותיות כתובות בדבש. הללי!
כל שיר באלבום הזה הוא טיל בליסטי מדוייק להחריד. הנה בא מישהו ומדבר על קליטת האתיופים בישראל, על עבודה ערבית, על הזיות ל.ס.ד ... היי! לא עושים את זה פה! אז קבל, כן עושים את זה... פותחים את הסגורים ומדברים על הדברים. כל זה בהפקה מטונפת ומושלמת של יוסי אלפנט. בהופעה שלהם בבית לסין יוסי ניגן עם השיניים את אחד הסולואים ואני הבנתי שבחיים האלה הכל אפשרי.
כששמעתי פעם ראשונה את נושאי המגבעת הרגשתי כל כך הרבה דברים בו זמנית שפשוט נאלמתי דום. הדבר היחיד שיכולתי לעשות זה להחליף צד בקסטה וללחוץ פליי. כך במשך שבועות בלופים. חבורת עילויים קיצונית ששינתה לי את התודעה. קרעים של אסוציאציות שהיו לי אז נהירות יותר מכל מה ששמעתי קודם לכן.
בתור אדם שנולד בחו״ל וגדל שם עד גיל 9, רוק בעברית תמיד נשמע לי קצת מגוחך, כמו רוק בסרבית. לקח לי זמן להתרגל. שני אנשים ששינו את המצב היו המאורות הגדולים- מאיר אריאל ואריאל זילבר שכאן חברו יחד לשיר שהוא כליל השלמות ויחד עם שלום הביאו שיר נצחי.
את האלבום הזה הייתי שומע כילד מתחת לשמיכה כאילו אני עושה משהו אסור ומאוד מענג. זוכר את ׳אינקובטור׳ כהתגלות של ממש. כאילו, מה זה?! זה מותר?? כן... כן, זה מותר!!! שילוב אדיר של פאנק, מלודיות מנצחות וטקסטים שהקדימו את זמנם. ולא, הוא לא משוגע, הוא השפוי.
לצפייה בחלקים נוספים של פרוייקט חמש בחמישי לחצו כאן