וזה מה שקרה היום - השיר הדביק בהיסטוריה
עדכון אחרון: 13/07/2016
| מאת: אייל גולדמן
אח, הניינטיז, איזה עשור מוזר - גראנג' וגיטרות מצד אחד, טראנס וסינט'ים מצד שני; להקות בנים ובנות, עם שירי פופ דביקים כמו שלא שמענו בעבר, ומצד שני המטאל נהיה יותר קיצוני ואגרסיבי; הניינטיז היו עשור של קצוות תרבותיים, תספורות מוזרות ובגדים צמודים ונוצצים, כשבסופו קיבלנו את האינטרנט, והנה אנחנו כאן.ניתן להגדיר את תחילת הניינטיז לא ביום הראשון של 1990, אלא דווקא בספטמבר 1991, אז יצא "Never Mind" של נירוונה ששינה את המשחק מבחינת המוסיקה (ותעשיית המוסיקה). אבל רגע לפני, ביולי 1991, קרה מקרה פרטני וייחודי שנתן לאמן אייטיז מובהק חיים חדשים, עם השיר שמחזיק בשיא השהייה במקום הראשון בבריטניה בכל הזמנים...ואז גם סיים לו את הקריירה מבחינת המגניבות הקטנה שעוד הייתה לו....
אז אם עוד לא ניחשתם, אנחנו מדברים על בריאן אדמס. כן, הרוקר הרך החביב ששר את "Heaven" ו-"Summer Of 69", הוא המחזיק בשיא של "הסינגל ששה ברצף הכי הרבה שבועות במקום הראשון בבריטניה", ומדובר כמובן בשיר הנושא מתוך הסרט "רובין הוד נסיך הגנבים" בכיכובו של קווין קוסטנר, "Everything I Do) I Do It for You)".
קשה להסביר את זה היום לאנשים בני פחות מ-18, אבל באותה תקופה קווין קוסטנר היה יותר גדול מבן אל תבורי, דודו אהרון וג'סטין ביבר ביחד. עם סרטים כמו "שדה החלומות", "JFK" וכמובן "שומר הראש", הוא ביסס את עצמו כשחקן מוערך שמשחק בסרטים שוברי קופות. אבל סביר להניח שאף אחד לא ציפה להצלחה המטורפת של "רובין הוד" - עם תקציב של 48 מליון דולר (לא נמוך לתקופה אבל עדיין לא היסטרי), הסרט גרף 390 מליון דולר בקופות, מה שהפך אותו לסרט השני הכי מצליח של 1991 (ועם תאריך יציאה מוקדם יותר מיוני 1991, יכול להיות שהיה גם מגיע למקום הראשון).
אבל כל סרט טוב צריך פסקול טוב, ושיר שאנשים יזכרו כשהם יוצאים מהקולנוע. במקרה של אדמס, זה לקח בסך הכל שעה לכתוב את השיר (לא רע בשביל שיר של שש וחצי דקות בגרסה המלאה), והוא הוקלט כבר ב-1990 תחת שרביטו של המפיק רוברט "מוט" לאנג (מרון 5, אייסי דיסי, דאף לאפרד ועוד). השיר יצא בצורה סימולטנית בפסקול הסרט ובאלבומו החדש של אדמס, "Waking Up The Neighbours", מה שממש תרם לחשבון הבנק של אדמס באותה תקופה (וכנראה מחזיק אותו עד היום).
אלבומים ופסקולי זה נחמד, אבל הקהל הבריטי באותם שנים קונה סינגלים. והרבה. כאמור, השיר המדובר נכנס למצעד הבריטי בסוף יוני 1991 למקום השמיני, ותוך שבועיים הגיע למקום הראשון. ואז נתקע שם ל-16 שבועות, השיא האולטימטיבי לשהייה במקום הראשון, שעדיין לא נשבר, כבר 25 שנה. אנקדוטה מעניינת בהקשר לשילוב בסרט - כוון שמדובר בסרט תקופתי, הוחלט שהשיר ילווה את הכתוביות בסוף הסרט (ומכאן גם האורך המוגזם שלו), מה שגרם לאנשים לשבת ולשמוע אותו עד הסוף בזמן שאחרים שועטים החוצה (טוב, נו, כולם ישבו לשמוע אותו, למי אנחנו משקרים).
בריאן אדמס הוציא ב-25 השנים האחרונות עוד שבעה אלבומים, אבל אפשר לומר בשקט שההצלחה שחווה ב-1991 לא חזרה. העולם השתנה, ואדמס הספיק להשחיל להיט ענק אחד אחרון לפני שחוקי המשחק השתנו. ואם תחשבו על זה, הלהיט הענק הבא מסרט (וגם הסינגל הנמכר ביותר בבריטניה ב1992) היה "I Will Always Love You" של ויטני יוסטון, גם הוא מסרט בהשתתפות קווין קוסטנר, כך שלתקופה מסויימת בזמן, להיות משוייך לסרט של קוסטנר הייתה משמעות מסחרית שאין לתאר. הניינטיז קרו, אנחנו ב-2016, וכמו בסרט, סיימנו עם התוכן, והנה השיר שכולכם חיכיתם לו.