The Bride הוא האלבום הרביעי של נטשה קאהן תחת השם באט פור לאשס (קדם לו פרויקט sexwitch בו נתנה פרשנות חדשה לשירי אלטרנטיב רוק איראנים משנות ה-70) והוא מחזק את מעמדה כאחת הזמרות היוצרות החשובות שפועלות היום. אחרי תור הזהב של שנות התשעים שהוליד את טורי איימוס, פיג׳יי הארווי, פיונה אפל, ביורק, אלאניס מוריסט ועוד (ועוד). תחילת שנות האלפיים סימנה ירידה בעניין הציבורי סביב הז׳אנר ויחד איתה גם כניסה לשנת חורף של רוב היוצרות.
אלבומה הראשון של קאהן Fur and Gold שיצא בשנת 2006 זכה לאהדה ביקורתית וציבורית בזכות קול שבא מעולם הרוחות וסאונד ששילב בין פולק לסאונד אלקטרוני רך, שירים כמו what a girl to do הוכיחו שאצל קהאן אמירה לא בא על חשבון נגישות והיא גם זכתה במועמדות לפרס המרקיורי היוקרתי.
אחרי שלושה אלבומים שהביאו עוד מאותו הדבר, ב״הכלה״ היא מורידה קצת את הרגל מהגז ומפשטת את הסאונד שלה. השלד של האלבום הוא הקול של קאהן שנותר מרשים כתמיד לצד פסנתר שנשמע כאילו נוגן מתוך בית רדוף שדים. בשונה מהאלבומים הקודמים מדובר באלבום קונספט - החלטה אמיצה במיוחד בעידן בו כמות המאזינים לאלבומים בכלל הולכת ופחותת - שמספר על כלה שממתינה לבן זוגה מתחת לחופה עד שהיא מגלה שהוא נהרג בתאונת דרכים. את מסע הייסורים וההשלמה שלה נלמד דרך 12 שירים מהיפים והברורים ביותר שכתבה עד היום.
עצם ההצלחה של "sing to the moon" אלבומה הראשון של לורה מבולה היוותה הפתעה גדולה, הזמרת בת השלושים מבירמינגהאם ששורשייה מג׳מייקה וסיינט קיטס הקליטה אלבום שכולו אהבה גדולה לניו סול מבלי לחשוב על להיטים. נכון, הקול שלה גדול והמראה שלה מעניין אבל ממתי דברים כאלה מספקים? עכשיו, עם אלבומה השני ״חדר החלומות״ עושה רושם שמבולה דאגה להרחיב קצת את הסאונד. אם זה בשיתוף פעולה עם מפיק הדיסקו האגדי נייל רודג׳רס בשיר Overcome או עם הראפר Wretch 32 בשיר People, יש הרגשה שהאלבום הזה נוצר כדי לפנות לקהל רחב הרבה יותר. אם אהבתם מאוד את אלבומה הקודם ואתם חושבים שלא תאהבו את החדש נספר שגם כאן הכוכב הראשי הוא הקול מלא הנשמה של מבולה איתו היא מובילה שירי סול מורכבים להפליא שחלקם חוצים את מחסום 6 הדקות.
בלי ששמנו לב (טוב, עם) אנחנו כבר באלבום שלישי שמגיע מאנגליה האקסית המרירה של האיחוד האירופי, הפעם זה ההרכב של איש אחד - מטרונומי. בסוף הניינטיז החליט ג׳וזף מאונט להתעסק עם תוכנות מחשב בחדר שלו כדי לייצר מה שהיה אז בעיניו ״מוזיקה מגניבה״, כמעט 20 שנה אחרי המוזיקה הזאת הובילה אותו לשיתוף פעולה עם אלילת הפופ השוודית רובין באלבום החדש Summer 08. הפריצה של מאונט והרכב הנגנים המתחלף שלו הגיעה רק באלבומם השלישי The English Riviera שזכה לאהדה ביקורתית עצומה וגם הביא איתו את אחד הלהיטים המוצדקים של העשור The Look. האם האלבום החדש עומד באותם הסטנדרטים? לא בדיוק. לצד שירים מעולים כמו old skool ו hang me out to dry (עם אותה רובין) יש בו גם הרבה קטעים מחופפים שטוב היה אם היו נשארים לעבוד עליהם עוד קצת באולפן או גונזים לגמריי. נמתין לאלבום הבא.