מגזין באזזז

חמישים שנה ל Revolver של הביטלס

עדכון אחרון: 05/08/2016 | מאת: אייל גולדמן
השבוע נציין יום הולדת 50 ל"Revolver", אלבום האולפן השביעי של הביטלס, שלכל הדעות נחשב לאחד הטובים של הלהקה, אם לא הטוב שבהם (ועל זה תריבו עם חברים שלכם, לא אצלנו). רכובים על גל ההצלחה של "Rubber Soul" שיצא שמונה חודשים לפניו (ועל ענני הג'וינטים והLSD שהפכו לשגרה יומיומית), נכנסו ארבעת המופלאים לאולפני אבי רוד תחת פיקוחו של ג'ורג מרטין, והוציאו אלבום שהכיל לא רק שירים מעולים, אלא גם התפתחות מבחינת רמת הכתיבה, וכמובן התפתחות טכנולוגית מרשימה - טכנאי האולפן נאלצו להמציא דרכים חדשות להקליט את הלהקה בהתאם למה שעבר להם בראש באותו היום....

אז בין השישי לאפריל לעשרים ואחד ביוני 1966 הקליטו הביטלס את "Revolver" (ועוד שני שירים שיצאו רק בסינגלים, מנהג מגונה של הסיקסטיז). קבלו כאן שלושה שירים שמהווים את היסוד העקרוני של האלבום, האפל ביותר של הלהקה עד שלב זה.

Tomorrow Never Knows

השיר שחותם את האלבום הוא גם זה שחותם את קריירת "להקה לילדות צורחות" שבאה לביטלס משום מקום - תשכחו מכל שירי הפופ החמודים ששמעתם עד היום, מדובר כאן באחד השירים הקיצוניים ביותר בקטלוג של הביטלס - כלים הודים וגיטרות, לופים של רעשים, צלילים מנוגנים לאחור, קצב תופים רפטטיבי, וג'ון לנון אחד שנשמע כמו "הדלאי למה שר על פסגת הר גבוה" (זאת הייתה ההוראה לטכנאי האולפן באותו היום....). עם השיר המדובר פתחו הביטלס סופית את השער להתנסויות בפופ, חיבור למוסיקה הודית, ועל הדרך גם התחילו את הנתיב שהביא למוסיקת הברייקביט הבריטית בניינטיז (הכמיקל בראדרז ניגנו אותו בסוף כל סט שלהם עד שהחליטו שדי, וכתבו לו קטע מחווה, "Setting Sun").



Taxman

כמה רעשי רקע לא ברורים, ובום!!! גרוב מהודק של באס\תופים נוחת לכם באוזניים, וגיטרה שנותנת בראש...מישהו אמר Pאנק רוק? אז זהו, שכן, ג'ורג הריסון הצליח לעשות את הבלתי יאומן וגרם לביטלס להישמע כמו להקת גראז' אמריקאית, עם סאונד תופים שגרם למוסיקאים לפרק ולהרכיב את האולפן מחדש במאבק ליצור את הסאונד של רינגו מחדש. הסוד? שמיכה בתוף הבס.....

"Taxman" הוא גם אולי השיר הראשון של הביטלס שעוסק בנושא שאינו אהבה ורוח נעורים, אלא במשהו "אמיתי", רמת מיסוי הפרועה שהתקיימה בבריטניה באותן שנים,ומשם הדרך לשירי מחאה קצרה מאוד...

 


Eleanor Rigby

מעריצי הביטלס לא היו זרים לכלי מיתר ("Yesterday" עשה את זה שנה קודם), אבל כאן מדובר במשהו די מהפכני - אין אף ביטלס מנגן באלינור ריגבי!!! פול מקרטני שר כאן על רקע קבוצת כלי מיתר, כשלנון מספק קולות רקע, והמילים עצמן הן עבודת צוות של כל חברי הלהקה. וגם אם יש אלפי שירים בעולם שמתארים את תחושת הבדידות בו, כאן מדובר בשיר שהצליח להתעלות על רובם.

 


כמו שכתבנו קודם, את האלבום הקדים סינגל, "Paperback Writer" עם הבי סייד "Rain", כנראה הבי סייד הכי מוצלח של הביטלס. השיר זכור במיוחד בזכות התיפוף המעולה של רינגו, השימוש בשירה מנוגנת לאחור, והמיקס שהיה בווליום חזק במיוחד, תודות לציוד החדש באבי רוד. את שניהם תוכלו למצוא כאן.
 


אחרי כזה אלבום אין דרך חזרה - הביטלס פורשים מהופעות, טסים להודו, מתסגרים באולפן ומקליטים אלבומי מופת. נפגש כאן בראשון ליוני 2017 לדבר על האלבום הבא, משהו עם לבבות בודדים.... למיטבי לכת נמליץ להקשיב לאלבום בגרסת הויניל המחודשת, שמצליחה להעביר גם מאזינים ותיקים חוויה חדשה מבחינת הסאונד.