הרומן שלי עם מוזיקה ואלבומים הגיע לפיצוץ כשקניתי את הדיסקמן שלי. היה לי דיסקמן של סוני (כשעדיין קראו לו "ווקמן"). הוא אצלי עד היום, וכשאני רוצה את חוויית הנסיעה בזמן בשלמותה, עם ההתבודדות והכל, אני משתמשת בו.
יש משהו קסום באלבומים, במיוחד בעידן של או.סי.די תקשורתי, כשהתחושה היא שלכל יצירה יש חיי מדף של 5 דקות. אלבומים מכניסים אותך לעולם אחר. אלבומים טובים משנים אותך. התקופה שבה שמעתי הכי הרבה דיסקים, היתה בזמן התיכון והצבא. להיכנס לחנות תקליטים הרגיש כמו להגיע הביתה. זה היה זמן של התפתחויות טכנולוגיות מואצות. הווקמן, הדיסקמן ובאופן כללי - אוזניות, הפכו בעשור הקודם להיות אמצעי האזנה מאוד פופלרי. אני חושבת שהיתה לזה, ביחד עם היכולות הטכנולוגיות של התקופה, השפעה על המוזיקה שאנשים עשו. ובטוח על המוזיקה לה בחרתי להקשיב.
החלטתי לכתוב לכם על חמישה אלבומים שיש לי אותם בפורמט המקורי מאז, ועדיין נמצאים אצלי גם בנגן הדיגיטלי.
כי האלבומים האלה מרגישים לי רלוונטיים עדיין, וכנראה לתמיד:
Matt Elliott - The Mess We Made
האי.פי שובר הלב הזה, עם העטיפה שכל כך משלימה את התמונה המלאה, הוא אחד הדברים שאני מרגישה שפשוט הכילו אותי בתחילת שנות האלפיים. רגש טהור, מקושט במשחקים סטראופוניים אלקטרוניים, שחלקם היו לא פחות מחדשניים לטעמי באותה תקופה.
מה זאת ההזייה הזאת. כמה אנרגיה, כמה יצירתיות. שירים שדוחפים רק קדימה, אבל סולן שמצליח לרגש אותך ברגע שהוא פותח את הפה. הייתי שבויה באלבום הזה משמיעה ראשונה, והוא מלווה אותי עד היום.
יש לי תמונה ממשית בראש, זיכרון פיזי ומוחשי, שלי הולכת בבוקר לתיכון ושומעת את זה באוזניות. עד היום אני זוכרת שהקשבתי לאלבום הזה בגלל ביקורת אלבום ב"גלריה" - שאמרה ששם האלבום הכי מתאים לתוכן שלו - האלבום הזה לא ניסה להתאים את עצמו לרוח התקופה. זאת מוזיקה מחוץ לזמן. מתאימה במיוחד לתקופות ביניים, אביב-חורף. חורף-סתיו. זאת גם מוזיקת ביניים - היא כל כך נעימה, אבל גם מטרידה בו זמנית.
רותם אור (TOTEMO) משיקה את האלבום החדש Desire Path במופע מיוחד בבסקולה בתל אביב ב 19.8.