תרשו לי להתייחס כאן לחמישה אבות מזון בחיים שלי כאוהב מוזיקה.
כמובן שיש גם אימהות מזון ויש הרבה יותר מחמישה אבל זה הפורמט של “חמש בחמישי", אז בחרתי יהלומים נוצצים במיוחד, חמישה אלבומים שאפשר לשמוע מאות אם לא אלפי פעמים.
דילן מגיע לניו יורק, הוא בחור צעיר אולי נער.
בסוף ההתבגרות זה קורה, מישהו שם לב, דילן חותם, האלבום יוצא- "דובר של דור" הם קוראים לו והוא מיד חצי מקיא על זה, אבל המגפה מתפשטת, השירים שלו פשוט חודרים כל שריון, הוא מדבר בשנאה על מחרחרי מלחמות, שואל שאלות בשירים שאין עליהם תשובות פשוטות, מתחילים להאשים אותו בגנבות של חלקי שירים ההאשמות שממשיכות עד היום, אבל גם דילן.
הוא בטור האין סופי שלו מופיע, מופיע ושוב מופיע. תתפסו את החוט בהתחלה, זה הקצה שימו עליו אוזן.
האלבום שהפך את הניינטייז למה שהם, האלבום שכוון למכירות של 50000 בשאיפה והגיע ל500 מליון. אפילו בכפר סבא לבשו פלאנל וג'ינס קרוע באותם שנים. האלבום שהביא לקורט קוביין הרגיש והמוכשר כזה כאב בטן שאחרי פחות מעשור הרג אותו. האלבום שאף פעם לא נשמע אותו דבר, שתמיד האש שלו מכלה את המאזין. מוזיקה מסוכנת, חובה להאזין לכולו, זה לא אותו דבר לשמוע את הלהיט ביוטיוב. באמא שלי.
הסטונז מתים על האלבום הזה, אין הופעה שהן לא עושים מתוכו כמה שירים. טרי ומקפיץ בכל יום בשנה, ויש בו את השיר הכי אהוב עלי בעולם השיר שאני תמיד רוצה לשמוע שתמיד מביא לי את החיוך, שתמיד אני יכול לחזור אליו, ואפילו עשיתי ממנו את הצלצול טלפון שלי וכל שיחה אני אומר לעצמי "פששש איזה סאונד גיטרות, איזה גרוב לא יאומן". שיר מספר 9 באלבום הענק הזה . Beast of Burden.
אלבום הופעה נצחי, ניל יאנג עם הלהקה הכי טובה בעולם בשבילו, הלהקה שתמיד אמרו לו להיפטר ממנה והוא תמיד חוזר אליה עד היום. אח של דילן למסע האינסופי בין הופעה להופעה. האיש שכל חייו הם שיר פתוח שאפשר לראות אותו דרך כל מילה ולשמוע אותו דרך כל צליל של הלס פול הרוצחת שלו. שירים לנצח, אחד אחד לשים את זה חזק חזק ולהשתחוות.
הופעות קרובות:
1/9 הצוללת הצהובה ירושלים
8/9 קפה ביאליק תל אביב
מופעי להקה מיוחדים לכבוד האוסף הכפול החדש "לא ארזתי לבד"