חמש בחמישי עם המידנייט פיקוקס
עדכון אחרון: 15/12/2016
| מאת: מידנייט פיקוקס
דיסק סנטר לחוויתי, הוא בעיקר מקום שעבדתי בו כמה שנים בסוף שנות התשעים, ובו למדתי להכיר, לאהוב ואף להתמחות בהרבה סוגי מוזיקה שעד אז לא היכרתי או אהבתי ולזכות ולהכיר הרבה אנשים עימם עד היום אני בקשרי עבודה וחברות אמיצים. כמו כן שאבתי את השטיחים, תפרתי משמרות כפולות בלי לצאת מהסנטר ודפקתי לא מעט פייסלים למטה ב"חניון חצר המשק", איפה שהעטלפים מחרבנים והייתה הופעה של אפקס טווין. יש הרבה יותר מחמישה אלבומים שחשובים לי ממש, אנסה לכוון לאלו שמשוחחים עם האלבום החדש של ה"מידנייט פיקוקס" באיזושהי צורה:Strapping young lad - city
ללא ספק אלבום הדת' מטאל הכי כבד שהיה קיים בזמנו עד שהאלבום הבא של הלהקה יצא. חגיגת תדרים מוגזמת, שתופסת כל חלקה טובה בתעלת האוזן ומאיימת בהשמדה מוחלטת כל שניה ושניה, מוזיקלית, טקסטואלית, הפקתית, רוחנית ורגשית. סביב שנת 2000 הייתי אוהב מאוד להירדם איתו, הייתי מכוון את הווליום בפתיחת התקליט, שיהיה אותו ווליום עד הסוף: הכי חזק שהם הצליחו. הדבר המעניין הוא שגם בווליום נמוך, ברגע שתעצור את המוזיקה, השקט יהיה מחריש אוזניים. בעבודתי כזבן בדיסק סנטר ומקומות נוספים, הסתבכתי בלא מעט צרות בגלל האלבום הזה.
Secret chiefs 3 - book m
האלבום הערבי ביותר של פליטי "מיסטר באנגל" (הלהקה מאיזור סן פרנסיסקו, - על המים) ושרובו, לימים גיליתי - גרסאות כיסוי, מאגד בו תחת בערך שעה, צלילים ממצרים, ערב הסעודית, טורקיה, יוון, הודו, אזרבייג'אן, פקיסטן, כורדיסטאן, טג'יקיסטאן ועוד שלל "סטנים" ידועים פחות ושוזר בהם סיוטים סינמטיים ומחוות סרף איטלקיות, לכדי הזייה שגם בהופעה חיה, קשה מאוד להבנה. (הלהקה ביקרה כבר פעמיים בישראל ויש להניח שעוד תחזור) מומלץ בעומס חום מעיק.
Silence of the lambs - howard shore
לא משוכנע איך או מתי זה קרה, אבל באיזשהו שלב, שמו אותי אחראי על פסי-הקול, שזה לימים התברר לי כדבר מאוד טוב. יש עולם שלם של מוסיקה סימפונית תזמורתית מפעימה שנאבדת לפעמים בסרטים רעים, או סתמיים. בין שלל המלחינים האמריקאים שלבטח התרגשתם מהם אינספור פעמים, אך אינכם מכירים את שמם (ג'ון וויליאמס ודני אלפמן הם היוצאים מן הכלל), תמצאו את אלן סילבסטרי, תומס ניומן, קרטר ברוול, פטריק דויל והנ"ל הווארד שור, מי שהרכיב את "האחים בלוז" וכתב את פס הקול הבאמת מצמרר, לסרט הבאמת עוכר שלווה הזה.
Eric dolphy - out there
אריק דולפי הסקסופוניסט, חלילן והבס קלרניטיסט הפרוע, שהיה חבר בלהקתו של צ'ארלי מינגוס תמיד היה נחשב "כינור שני" לאורנט קולמן בחזיית, פיתוח והבאת ה"פרי-ג'אז" של שנות השישים לתשומת הלב הכללית (היחסית). האלבום נחשב אחד מפסגות יצירתו של מי שנשמע כאילו הוא משוכנע שהוא נורמלי בעוד כל היתר משוגעים, איש אניגמטי שאכל בסוף חייו שעועית בלבד ומת בנסיבות מסתוריות. בביה"ס רימון בו למדתי בגיל העשרה, הורגלתי לסלוד מאוד מג'אז על כל סוגיו. שנים אח"כ כזבן בדיסק סנטר, שיניתי את דעתי.
Busta rhymes - extinction level event
תור הזהב של ההיפ הופ של סוף הניינטיז, כלל בתוכו כמה ראפרים מרשימים עם טכניקה ממש טובה: "בון ט'אגז אנד הרמוני" הקפיצו עם שלישונים וחרזו באמצע מילים, מיסטיקל היה סותם את המיקרופון בדרכו הצרודה והתוקפנית ואפילו נימי נים, הרביץ כמה זיגידי-זצים באלבום ההוא הכתום. אולם מעל כולם, ניצב בגאון הסאב-מאשין-גאן, לכאורה איש יצירתי מאוד עם נטיות אוריינטליות ושחקן בעל קריירה לא רעה בכלל, באסטה ריימס הוא הראפר המפורסם הכי מיומן, או אולי הראפר המיומן הכי מפורסם. איכשהו לא מעט אנשים בסביבתי נוטים לחשוב על מוזיקה מהירה כ"חסרת נשמה". כמי שאוהב לנגן מהר, הייתי צריך לשכנע את עצמי שהם לא שווים את הקקי שלי. שכנעתי.
הופעת ההשקה לאלבום החדש "קטסטרופה" תערך בבסקולה - ב 16.12
לעמוד האמן באתר לחצו כאן
לצפייה בחלקים נוספים של פרוייקט "חמש בחמישי" לחצו כאן