נדמו צלצולי הפעמונים - ז''ל אהובה עוזרי
עדכון אחרון: 14/12/2016
| מאת: אייל גולדמן
אתמול בבוקר קיבלנו את הבשורה על מותה של אהובה עוזרי, מגדולות והמוכשרות בזמר הישראלי, בגיל 68 ממחלת הסרטן שתקפה אותה בפעם השנייה. לאחר שפעם הראשונה לקח ממנה הסרטן את מיתרי קולה, בסיבוב הזה הוא לקח את עוזרי מאיתנו.מאיתנו, לא פחות, כי אהובה עוזרי הייתה זמרת הנשמה מספר אחת שלנו - ילידת הכרם בתל אביב, כבר בגיל 4 התייתמה עוזרי מאביה, ובגיל צעיר החלה לעזור בפרנסת המשפחה באמצעות קולה האדיר בתחום בימתי ייחודי - אהובה עוזרי הייתה מקוננת, מעוררת-בכי בטקסי שבעה בשכונה, ועזרה לפתוח את הלב העצור ואת הדמעות למי שלא יכל בעצמו. כשגדלה, החלה להתפתח כמוסיקאית ולמדה לנגן על הבולבול טאראנג (כלי פריטה הודי), שהסאונד המיוחד שלו נתן נופך ייחודי לשיריה.
ואיך אפשר לקרוא למישהי זמרת הנשמה מספר אחד, בלי להזכיר את "היכן החייל?", שיר עצב פרטי שנכתב על חייל אמיתי ב-1975 (והופיע באלבומה הראשון הנושא את אותו השם), והפך להמנון האמהות והנשים שרק חיכו לסימן מהחייל שלא שב ממלחמת יום כיפור. המנון שהיווה מראה לכל שירי "יפי הבלורית והתואר" (שעוזרי אהבה בעצמה, חלק מהחינוך הקיבוצניקי שקיבלה כילדת חוץ), ופתח את השער לקול המזרחי הכואב.
אהובה עוזרי עסקה רבות בצדדים העצובים של החיים, ובשלב מסויים החליטה להפסיק להופיע אחרי שחשה שהעיסוק בעצב מביא עליה רוחות רעות. אבל זה דווקא עבד לטובתנו - עוזרי הפכה למורה לפיתוח קול, ובין תלמידיה המובחרים נמנים זוהר ארגוב ורון שובל.
אבל למרות הכל, הרצון לצור מנצח - ב-1999 שבה עוזרי כמנצחת עם האלבום "צלצולי פעמונים", והחלה את השלב השני בקריירה שלה, הפעם כיוצרת מוערכת המחובקת על ידי הממסד כולו ולא רק הקהל.
כאמור, מחלת הסרטן פגעה במיתרי קולה בתחילת שנות האלפיים, וכך נוצר המצב האבסורדי שאחת הזמרות הגדולות בכל הזמנים של ישראל נותר חסרת קול...אבל עוזרי הפנימה שהיא לא "רק" זמרת, אלא יוצרת ומוזיקאית מהמדרגה הראשונה, והמשיכה עם פועלה המוסיקלי, בין אם כותבת, ובין אם בשיתופי פעולה מגוונים, מהדג נחש, יהודית רביץ, חוה אלברשטיין, סגיב כהן ועוד רבים וטובים.
למרות שמעט ידוע לנו על חייה האישיים, יש דבר אחד שידוע לנו באופן וודאי - קולה ושיריה של אהובה עוזרי הם חלק מהחיים של כולנו.
יהי זכרה ברוך.