"הכינו את העטים " 2016 - אורי קידר
עדכון אחרון: 22/12/2016
| מאת: אורי קידר
2016 לא תיזכר אצלי כשנה מכוננת במוזיקה, כזו שהייתה מלאה ביותר מדי הברקות בלתי נשכחות. חמור מכך, היא השאירה אצלה יותר מדי ענקי מוזיקה שיכלו להפוך את השנים הבאות למוצלחות עוד יותר. ובכל זאת, למרות הקיטורים הפולניים מוזיקה היא עדיין הדבר הכי נפלא בעולם (פרט לניצחון של הפועל פ"ת בכדורסל נשים), מהדברים המרגיזים האלה שבגינם עוד שווה לקום בבוקר ולעמוד בפקקים, לחפש חנייה ולקלל את הדרעקס האלה שחותכים אותך רגע לפני שאתה מצליח כבר להגיע לפנייה ימינה. כי בסוף מגיעים לדיסק סנטר, למוכר המסוקס הזה עם הזקן ולערימת המירמור שהוא וחבריו מפיצים בחנות. כך, שהייאוש נעשה יותר נח. גם החיים, בדרך-כלל, נטולי הברקות יוצאות דופן ואנחנו עדיין ממשיכים לחיות אותם. בסוף גם נצטרך לסכם אותם.סיימתי לחפור, אלה עשרת האלבומים שהכי אהבתי להתייסר איתם השנה. שתהיה שנה טובה אנד א הפי ניו יר.
1. Michael Kiwanuka - Love & Hate
ב- 2012, כשיצא אלבום הבכורה של האמן הנפלא הזה, הוא היה הדבר הכי יפה ששמעתי מזה שנים, בטח באותה שנה מוצלחת למדי. ארבע שנים המתנתי בציפייה לקבל עוד קצת מהצליל האקוסטי והקול הקצת חם וקצת ילדותי של מייקל קיוואנוקה. אולם בגיל 29 הוא לא קופא על השמרים, מתפתח, מוזיקלית וליריקית. יופי של אלבום, שנפתח עם השיר הכי יפה שהיה נכתב השנה, אלמלא האסונות הנוראיים בהם "פינקה" אותנו השנה הזאת (ע"ע שיר השנה). Cold little heart זו יצירה כמעט אפית, שנפתחת בצניעות ומתפתחת לכדי פצצה של ממש. Bleeding, I'm bleeding My cold little heart Oh I, I can't stand myself וואלה, מייקל, אתה אולי לא סובל את עצמך. אני מאוד אוהב.
2. NIVE & THE DEER CHILDREN - FEET FIRST
אני חובב לא קטן של שירי פולק קטנים וקסומים, בטח אם הם מושרים מגרונה של צעירה סקנדינבית מתוקה. נשמע מבחיל,נכון? גם לי, באיזשהו שלב, כבר נמאס. ביקשתי קצת יותר אקשן, "מוזיקה של גברים", כדברי האנטיפט מ"דיסק סנטר". איפשהו באפריל הזדמנתי לחנות, הוא שם לי ערימה גברית כזאת ואת הדיסק הזה, עם העטיפה המצוירת היפהפייה שלו, היפה ביותר של השנה. גרינלנדית מהממת החלה לזמזם, יוקלילי הצטרף לחגיגה ואח"כ כבר הגיעו כל מיני כלים שאת שמם לא יכולתי לבטא, כמו רוב השמות בחוברת המצורפת. דיסק חמוץ מתוק, כמו דרמה קומית אינדית על גאולה.
3. The Colour in Anything - JAMES BLAKE
מעולם לא הצטרפתי לחגיגה סביב בלייק. משהו באלבומים הקודמים שיעמם אותי למוות. האלבום האחרון שלו עד כה יצא יומיים לפני היום הולדת שלי, שהייתה בינונית למדי. האלבום הזה היה הפסקול שלה ואולי בגלל זה הוא הצליח להיצרב אצלי כל כך. מוזיקלית הוא המשיך להתפתח למיליון כיוונים שונים, האלבום אולי ארוך ועמוס מדי ועדיין – שווה לשרוד את השעה הזאת שמגיעה אחרי שיר הפתיחה המדהים, העצוב ביותר בשנה לא מלאת אסונות כמו זאת (ע"ע שיר השנה) – radio silence.
4. Teens Of Denial - CAR SEAT HEADREST
זוכרים את ה"מוזיקה של הגברים" מהאלבום שבמקום השני? זה הכי קרוב לזה שהגעתי השנה. קרוב, אבל לא בדיוק. ויל טולדו בן 23 והוציא איזה 246 אלבומים (או 13) ששוחררו לרשת, עד שהתחיל להקליט בחברת תקליטים. והוא בן 23, אז זה גם אלבום מבולבל וקצת רגיש וקצת מחוספס וקצת רועש וקצת לא. קצת מהכל, הרבה מהיופי ומשיר הפתיחה הנפלא, FILL IN THE BLANK, מהטקסטים היפים של השנה.
5. Tame Impala – currents
בגלל ההופעה המעולה ובגלל ש The less I know the better הוא השיר הכי טוב השנה בקטגוריית השיר העצוב שמתחפש לשיר שמח. אחד הטובים בקטגורייה הזאת אי פעם. כמה פעמים זמזמתי השנה "don't make me wait forever'' וכולם התפלאו לשמוע אותי שר מוזיקה שמחה?
6. Radiohead – A moon shaped pool
כי כשרדיוהד מוציאים אלבום (קצת כמו ההרכב שבמקום הבא), הוא לא ייפקד מאף רשימה שלי. וגם כי זה באמת אלבום יפה. הכי יפה (בדגש על יפה, לא בהכרח טוב) מאז Hail to the thief, שאחריו הם קצת הלכו לאיבוד לטעמי, עם הניסיונות לנפק סאונד משוגע. לי, באופן אישי, קשה היה ללקט שירים יפים מתוך כל האלבומים שהוציאו מאז, אבל DAYDREAMING פירק אותי בערך מהרגע הראשון.
Dreamers, they never learn. אם אתה אוהד הפועל פ"ת, אתה תבין בדיוק למה אני מתכוון. או אם אתה כל אדם אחר שמסרב להפסיק לחלום. (הכי סחי שלי).
7. The False Foundation - ARCHIVE
קופי-פייסט מהמקום השישי. כי אלבום חדש של ארכייב מחייב, כי זה האלבום הכי טוב שלהם מאז קונטרולינג קראודס וכי יאללה, תביאו אותם כבר שוב לארץ. רק שהפעם דיר באלאק אם הם מבטלים! אגב, זה כנראה האלבום הכי אלקטרוני שהוציאו מזה זמן רב. לעיתים זה יפהפה, לעיתים זה קצת מבאס ולכן אולי הוא רק במקום השביעי. זו כנראה הייתה שנה של שירי פתיחת אלבומים, כי גם ארכייב, הפציצו (בשיר הכי מינורי באלבום), כבר בפתיחה – Blue faces.
8. Furnaces - ED HARCOURT
"קח את זה", אמר לי אסי, המוכר המזוקן, האנטיפט והמסוקס, הניח אותו בערימה ולא נתן לי אפילו להקשיב. הוא מכיר אותי. הדובדבן הוא שיר הנושא היפהפה והמופק לעילא של האלבום.
9. Overnight - JOSIENNE CLARKE AND BEN WALKER
קטן, יפה, עצוב, מתוק. מה צריך יותר? תשקיעו שתיים וחצי דקות ב - Something Familiar. לא צריך יותר מזה.
10. The last shadow puppets – Everything You've Come To Expect
כי האלבום הזה שכנע אותי לחזור לאלבום הראשון שלהם ולהעריך אותו מחדש ובשביל זה, כנראה, קיימים אלבומים מספר שתיים, שלוש וכו'. כמו ארקטיק מאנקיז, רק מתוזמר ובעיניי (ואני יודע שרבים יראו בכך דברי כפירה), גם הרבה יותר טוב ויפה. וכי she does the woods, ניפק את השורה הכי יפה של השנה, לפחות מהצד השבור של הלב –
.She’ll jump in the river, You’ll wish you’re the water
עמדו בשער ולא נכנסו, כי החבר'ה פה קשוחים ולא נותנים לפרט יותר מעשרה אלבומים:
11. Love Letter for Fire - SAM BEAM AND JESCA HOOP
12. 401 Days - J VIEWZ
13. Loud Hailer - JEFF BECK
14. HONNE – Warm on a cold night
בונוס: שיר השנה
I need you – Nick Cave
גם למי שאין לב, הוא נשבר כששומעים את הקינה הנוראית הזאת של ניק על בנו, שנהרג כשהוא רק בן 15. זו הייתה שנה ארורה.