השבוע בדיוק לפני חמישים שנה יצא לעולם "The Doors", אלבום הבכורה של להקת הדלתות.
כן, זה אומר שסבא וסבתא שלכם היו שם בני 20 בערך...כן, זה אומר שג'ים מוריסון יכל להיות היום בן 74 אם לא מת בגיל 27 (ומגדיל את המיתוס של מועדון 27)...וזה גם אומר שבדיוק לפני 50 שנה זכינו לכמה מהשירים הטובים ביותר שנכתבו בתחום הנושק לפופ/רוק/פסיכדליה, שמוריסון, ריי מנזרק, ג'ון דנסמור ורובי קריגר הצליחו להתיך לסגנון אחד חדש.
אז הנה לכם ארבע דוגמאות מתוך 11 שירי האלבום. קשה לנו להאמין שעדיין אין לכם אותו, אבל אם לא, תלחצו כאן.
(Break On Through (To The Other Side
ככה פותחים אלבום!!!
בקצת פחות משתיים וחצי דקות אנחנו מקבלים ברייק תופים מיתולוגי, ליין באס (שמנוגן מאורגן), ואז קול חצי מלטף חצי צועק שמצווה עלינו לעבור לצד השני (של התודעה. כנראה).
Light My Fire
מה עושים כשאין באסיסט, אבל השיר דורש אחד כזה? מביאים את לארי נצטל, אחד מחברי ה-Wrecking Crew (חבורה של נגני אולפן שניגן בערך בכל שיר שאתם מכירים בסיקסטיז)...
ואם מביאים נגן שכיר, אז בוא ננצל אותו עד הסוף - בגרסת האלבום, השיר הוא באורך של 7:02, לא בדיוק האורך הרגיל לשיר פופ. אבל היה מי שראה את הפוטנציאל בשיר, שנחתך לגרסה של קצת פחות משלוש דקות (נורא קל כשמורידים את כל הסולואים באמצע), והפך ללהיט הגדול ביותר בקריירה של הלהקה, עם מכירות של כמליון עותקים. ויש כאן גם אירוניה קטנה - רובי קריגר שכתב את השיר (למרות שהקרדיט הוא לכל חברי הלהקה), הוא זה ש"זכה" שיחתכו את מרבית הנגינה שלו בגרסת הסינגל....
Back Door Man
איך אפשר בלי איזה קאבר או שניים? אז כמובן שיש לנו כאן את "Alabama Song" של וויל וברכט, שיר שמליוני בני נוער עדיין מנסים לשתות ויסקי כשהוא ברקע, אבל הג'וקר האמיתי הוא הקאבר לשירו של האוולין וולף. ולמרות שהשיר בן פחות מעשור, הוא נחשב לקלאסיקה (כתב אותו וילי דיקסון, מגדולי הכותבים של הבלוז). עם משמעויות כפולות ואולטרה מיניות, ברור שמוריסון למד ממנו הרבה...
The End
אכן, הסוף... כאן בגרסה של כ-11 דקות, אבל בהופעות השיר הגיע לגבולות ה-20 דקות, כולל סולואים ומלל בלתי נגמר...מה שבטוח, אחרי ששמעתם אותו בפעם הראשונה, החיים שלכם תמיד ירגישו קצת אחרת...
אבל זה שאנחנו מציינים את כל זה זה נחמד. עיריית לוס אנג'לס, ממנה הגיע הלהקה, לקחה את זה קצת יותר ברצינות -הרביעי בינואר מוכרז בעיר כיום הדורז! זה קרה אתמול, באיזור חוף וניס, בו נפגשו ג'ים מוריסון וריי מאנזריק.
נסיים בקליפ לשיר LA Woman שמראה לנו את נופי העיר, הנוף שממנה נפתחו דלתות התפיסה.