"הכינו את העטים 2017" -דרור ויינינגר
עדכון אחרון: 11/12/2017
| מאת: דרור ויינינגר
?Roger Waters - Is This The Life We Really Wantלמרות שהשם שלו מעלה אנטי בישראל באופן אוטומטי, אני חושב שהאלבום הראשון מזה 25 שנה של רוג'ר ווטרס מביא (כרגיל) מוזיקה רגישה, כתובה מצוין ומוגשת באופן תיאטרלי ועוצמתי שמרגיש כאילו לא באמת עברו כל כך הרבה שנים.
גם מבחינה טקסטואלית האלבום (שוב, כרגיל) עמוק וחכם עם שירים מלאי אמפתיה וחיבור לתקופה המבלבלת שעוברת על העולם.
Arcade Fire - Everything Now
אני חושב שהאלבום הזה הוא ההוכחה שארקייד פייר עדיין לא מיצו את שלב הדיסקו פופ שלהם. בין אם זה שיר הנושא שהוא להיט מיידי ובכלל כל החצי הראשון והקצבי שלו או השלישיה הסוגרת והקצת יותר מלנכולית, האלבום הזה הוא אלבום כיפי ומרענן שאני מוצא את עצמי חוזר אליו שוב ושוב.
Foxygen - Hang
אחרי אלבום מאכזב ומה שנראה כמו הסוף של הצמד המדהים הזה יצא בינואר אלבום די שאפתני וגדול מוזיקלית שהפיל אותי מהרגליים. העיבודים התזמורתיים הגדולים והתיאטרליות המוגזמת מרגישים כמו חזרה לרוח של האלבום הראשון של פוקסיג'ן ממקום בוגר יותר והתוצר מדהים ביופיו.
Enter Shikari - The Spark
אנטר שיקארי חזרו השנה עם אלבום שונה לגמרי מכל מה שהם עשו עד היום. נראה שהם רוכבים על גל ההצלחות שלהם מהשנים האחרונות ומכוונים ישר ללב של הקהל הבריטי עם אלבום מיינסטרימי מאוד שמזכיר יותר את העבודה של להקות כמו אברית'ינג אברית'ינג (ושיר גריים אחד) מאשר את ההארדקור האלקטרוני שהם עשו באלבומים הקודמים. בסופו של דבר התוצאה יצאה מוצלחת עם שירים טובים שעומדים בזכות עצמם.
Arcane Roots - Melancholia Hymns
עוד להקה ששינתה כיוון לגמרי היא ארקיין רוטס שהוסיפה לנוסחת הפרוג מטאל ורוק אלטרנטיבי שלה מרכיבים אלקטרוניים מלנכוליים (כשם האלבום) סטייל Kid A. האלבום החדש של ארקיין רוטס מכיל בין הגיטרות, הדיסטורשן והמקצבים השבורים מכונות תופים וסינתיסייזרים ומרשה לעצמו לדלג בין הפאזות בצורה שמרגישה טבעית לחלוטין ומרשימה.
Astroid Boys - Broke
אלבום בכורה להרכב הגריים עם השפעות רוק כבד ופאנק הוולשי המדהים הזה. נפלתי בקסם שלהם מהרגע ששמעתי את Foreigners מתוכו ומהשנייה שהוא יצא אני לא מצליח להסיר ממנו את האוזניים. אסטרויד בויז לא מפחדים להפציץ את האוזניים של המאזין בראפ בריטי להחריד בשילוב של מקצבי מטאל וגיטרות דיסטורשן ומדי פעם הם אפילו נשמעים כמו גלגול מודרני של רייג' אגיינסט ד'ה מאשין. חוץ מזה, ראפ במבטא וולשי כבד זה חלום בעיניי.
Everything Everything - A Fever Dream
אלבום יפהפה של מי שאני תופס כמלכי הפופ האלטרנטיבי של ימינו. אם האלבום הקודם היה יותר נגיש וצבעוני באופן כמעט גורף, האלבום החדש יותר שקט ואפלולי עם בלדות של ממש כמו שיר הנושא ושירים קודרים יותר כמו השיר הפותח או Good Shot, Good Soldier מצד אחד ומצד שני שירים קצביים ופופיים יותר כמו Can't Do או Desire שהיו יכולים להשתלב בקלות גם באלבום הקודם.
Ty Segall - Ty Segall
אני אוהב את טיי סגל כשהוא מצליח למתן את עצמו ממחוזות הרעש והמוזרות. הוא הצליח לעשות את זה בצורה מעולה באלבום מ-2014 ונכשל בעיניי באלבום שלו משנה שעברה והנה השנה הוא הצליח שוב להחזיק את עצמו ולהוציא אלבום עם שירי רוק יפים ופשוטים יחסית מצד אחד ועדיין לא שגרתיים מדי מהצד השני.
Of Montreal - Rune Husk
הכיוון שקווין בארנס לקח ב-EP הזה קצת מפתיע בהתחשב בעובדה שהוא כבר שם את תקופת הרוק השנייה שלו מאחור עם Innocence Reaches ב-2016, אבל האוסף הזה של שירים שלפחות חצי מהם נמצאים בסביבה כבר כמה זמן תמיד מבורך. החצי הראשון נוטה הרבה יותר לרוק במובן הפשוט של המילה עם עיבודי פסנתר גיטרה יחסית פשוטים והחצי השני פסיכדלי ולא יציב ושניהם מצליחים להפוך את ההמתנה לאלבום הבא של בארנס שלפי הסטטיסטיקה יגיע בחצי שנה הקרובה לנסבלת קצת יותר.
Queens of The Stone Age - Villains
האלבום החדש של QOTSA הוא כנראה אחד האלבומים היותר מגניבים שלהם עם הגישה הסופר קולית שהם בחרו בה בכתיבת השירים. יש כאן רוק בועט ומלא נוכחות עם תחושה קצת דיוויד בואית שמרשה לעצמו לשחרר ארבע שנים אחרי יצירת המופת הסופר מוקפדת ורצינית שלהם, Like Clockwork. זה לא אלבום מושלם וקצת קשה להתחרות באלבום כל כך טוב בשלב כל כך מאוחר של הקריירה, אבל יש כאן אוסף של שירים שפשוט כיף לשמוע ולפעמים זה כל מה שצריך.