Primrose Green

כשהאלבום של Ryley Walker הגיע, במבט ובהאזנה ראשוניים, היינו בטוחים שמדובר בעוד הוצאה מחודשת ליצירת מופת נשכחת משנות השבעים שעם קצת מזל וקצת עבודת ארכיון מתגלה רק עכשיו.
העטיפה, עם הפונט המאוד מוכר ושובה הלב, הגוונים הירוקים והמחממים, שם הזמר (ובעיקר המוזיקה) - כולם התעקשו שמדובר בפריט ארכיאולוגי משובח.
אבל אז מתחיל להגיע המידע מהלייבל ומסתבר שמדובר באלבום שני, של יוצר עכשווי, צעיר (בן 26 בסך הכל), יוצר, גיטריסט ומבצע אדיר שכל הדרך עוד לפניו.
ריילי ווקר מקיף את עצמו כאן, מצד אחד, בנגנים עתירי ניסיון מעולמות מוזיקליים שונים (ג'אז, פוסט רוק, ופולק כמובן) ומצד שני בנגנים רעבים וצעירים מהסצנה החדשה של שיקגו.
כל החברים היו שותפים שווים לכתיבת האלבום (ווקר עצמו מודה להם עמוקות ונותן לנגנים קרדיט על שותפות ביצירה) ותחושת היצירה המשותפת הזו זורמת מכל פינה באלבום. אלבום שנשמע מגובש ובשל, כזה ששומעים מההתחלה עד הסוף. אלבום.
שם האלבום Primrose Green  לקוח ממשקה ביתי שאפשר להכין בשילוב של וויסקי וזרעים ממשפחת פרחי ה-Morning Glory, שילוב שאמור לתת לשותה תחושת אופוריה ושמחה עילאית ובצידן תחושה הפוכה לחלוטין בבוקר שלמחרת.
האלבום מלא בסיפורים כאלה בדיוק, תקווה ושמחה מצד אחד, עצב ואכזבה מצד שני.
נכון, יש כאן הרבה השפעות של אמנים כבירים: Van Morrison, Tim Buckley, ו-John Martin בהחלט נוכחים כאן, אבל גם ג'ון פאהי, מייקל צ'פמן וניק דרייק (תבדקו את The High Road, שיר 8 באלבום) - אבל יש פה בעיקר את Ryley Walker עצמו.

אחרי האלבום הזה, אנחנו בהחלט מאמינים שגם הוא יהפוך להיות שם שהופך להיות מושא התייחסות לאמנים אחרים.
לא להחמיץ!!!