האלבום הקודם של סמבה טורה הוקלט ב-2012 כשאיזור מגוריו בצפון מאלי נשלט ע"י קיצונים מוסלמים וחוקי השריעה הוחלו עליו. האלבום זכה לביקורות נלהבות – בתוך יצירה מוזיקלית מרשימה ובתור הצהרה אנושית שעוסקת במצב האדם על רקע מלחמה ומשברים חברתיים ואישיים.
אחרי שנים שבהם ניגן עם אחרים (ובראשם עלי פארקה טורה), האלבום הראה טביעת אצבע של יוצר בוגר שעומד בפני עצמו.
Gandadiko, האלבום החדש של סמבה טורה (בתרגום מהניב המקומי: "אדמה בוערת"), נראה במבט ראשון כאלבום שממשיך את הקו האפל שהאלבום הקודם עסק בו, אבל למעשה מדובר ביצירה שלמה ומורכבת יותר.
סמבה טורה בהחלט לא רצה ליצור עוד Albala, אלא אלבום שקרוב יותר יותר לעולם שלו, אלבום שיודע להתמודד גם עם התקווה. כתוצאה מכך, הגוונים והמקצבים רבים יותר, פחות אפל (ואפילו רקיד לפרקים), אבל עדין לא אלבום שאפשר לכנות 'עליז' – המתח, הצרות והסכנה עדין נוכחים בחלק גדול מהשירים.
טורה מנסה לדבר מתחת לכותרות הכלליות של 'מלחמה' – אלא למקד את המבט אל הסיפור האנושי, סיפור שבו עוסקים בפרטים שאיבדו את כל מה שהיה להם: פרנסה, חברים, תקווה. להתמודד עם מצב שבו אפילו הפרות מגיעות לרזון וסף רעב (עד שמחיר פרה במרחב שחקלאי של מאלי ירד ב-90 אחוזים והחקלאים מתקשים להתקיים) – וזה בדיוק הסיפור בשיר הנושא של האלבום.
בצד המוזיקלי, טורה הוא מאזין אובססיבי למוזיקה מעולמות שונים ואפשר לראות את ההשפעה הזו גם במגוון שהאלבום נושא: מסרז' גינסבורג (Wo Yende Alakar) לבו דידלי וטום םטי (Su Wililé), הלאה לFאנק פסיכדלי (I Kana Korto) כשסביב הכול נכרכת מוזיקה מסורתית מקומית – מבחינה מלודית ומבחינה קצבית – מתוך מסורת ה- Songhai שבה גדל.
מעל האלבום ממשיכים לרחף שני הכישרונות המרכזיים של סמבה טורה: העובדה שהוא גיטריסט אדיר וזמר רגיש.
אישי, חברתי, מוזיקלי, יפהפה. כל מה שצריך ממוזיקה.