Oh Man, Cover the Ground

שאנה קליבלנד היא יוצרת מהזן הנדיר, חסרת שיוך לזמן או תקופה. אלבום הסולו שלה כל כך שונה מהלהקה שלה, La Luz (שמוציאה אלבום חדש בקרוב!) שמנגנות גארז' סרף-רוק לפרצוף שזה נשמע כאילו מדובר בזמרת אחרת לחלוטין.
הנגנים שמנגנים איתה, שבעצם מרכיבים את The Sandcastles מתחלפים באופן תדיר, עד שחלק מהם מנגנים איתה בהופעה אחת בלבד - זה נובע משינויים עקביים שלה בעיבודים שלה לשירים, שאת חלקם היא מבצעת לבד על גיטרה, חלקם עם נגן קלרינט, ולפעמים מוסיפה גם צ'לו ופסנתר על הדרך.
גם את ההופעות שלה, ולא פחות את המיקומים המעניינים (הופעות רבות בבתים של חברים או בחיק בטבע) היא בוחרת בקפידה. כל זה נובע ממה שהיא מתארת כ"מה שמרגיש נכון" ואי נכונות להתפשר על כל ניואנס שקשור לפרויקט.
שש שנים היא עבדה על האלבום והשירים וכמה שזה משתלם, מדובר באחד האלבומים הכי יפים מפתיעים וקסומים שיצא לנו לשמוע. מהאלבומים שפשוט צריך לנגן ברקע והמוזיקה עושה את שלה. יש פה ניאו פולק, אזכורים לג'ון מרטין (וגם לצדדים האקוסטיים של שרון ואן איטן ו-איינג'ל אולסן), אבל זה בעיקר האלבום הנהדר של שאנה קליבלנד.

מהדורת התקליט יצאה ב-1000 עותקים בכל העולם וצפויה להיחטף במהרה. ראו הוזהרתם.