Many Levels of Laughter

ג'יי פרננדז הוא ממפה מפות (!!!) בימים ומוזיקאי בלילות, הפסיכולוג יגיד שאדם שעובד למחייתו בסימון גבולות וטריטוריות ביום יתעסק בהם גם בלילה. וכן, הבן למהגרים מהפיליפינים שעברו לשיקגו, לוקח השפעות נוסטלגיות משנות השישים כמו הביטלס והזומביז וצובע אותם בצבעי לו-פיי מודרנים בלי לוותר על הפסיכדליה הנדרשת.

ההרמוניות הקוליות שולטות פה ביחד עם גיטרות וקלידים שנותנים הרגשה שהזמן עובר קצת יותר לאט מהרגיל, ויש איזו תחושת חלום שאופפת את כל האלבום. (בכל זאת, אלבום שנכתב כולו בחדר שינה).

הבחור הוא אחד מהמוכשרים האלה שמנגנים על כל הכלים. וכמו מוזיקאי חדרי-שינה מוכשר אחר בשם מק דמרקו (כשאתה הופך להיות רפרנס למשהו, אתה יודע שהצלחת!) שעושה דברים דומים אך בדרכו, ג'ייסון פרננדז בהחלט נמצא על המפה, אבל בכמה מקומות במקביל. (ציטוטים מעולם הספורט לא נכנסו לפה עקב צנזורה).
זה מתחיל יפה והופך להיות יפה מאוד מהר, מהר מאוד.