מה יש בו במק דימרקו, שהוא יכול להצטלם כך (בים המלח?) לעטיפת האלבום החדש שלו, כאילו מדובר בהכלאה בין השרת של בית הספר, קורט קוביין רגע לפני הקריז הבא, וילד-מפתח שמחמם ארוחת צהריים במיקרו? מה יש בו במק דימרקו, שהוא יכול לצאת ידי חובה ולקרוא לאלבום החדש שלו בשם כ"כ סתמי כמו "עוד אחד" ועדיין לככב בתור השם הכי חם בסצנת האינדי-רוק העולמית?
כנראה שאין תשובה אחת לשאלות האלה, וגם אם הייתה דימרקו לבטח היה מתנער ממנה בקלילות עם עוד שיר מחוכם, ויש לא מעט כאלה באלבום החדש - שמגיע רגע אחרי הופעת סולד-אאוט מהפנטת בתל אביב.
יחד עם זאת, אחרי מספר האזנות ניתן שוב ושוב לקבוע חד-משמעית וללא משוא פנים כי מדובר ביוצר חם, רחום, שנון ופעלתן עם ארסנל עצום של חוצפה בריאה ובעיקר יכולת כתיבה והלחנת שירים נדירה שמצליח שוב ושוב להפוך את הבנאליות היומיומית לשירים רהוטים ורגישים, עמוקים ומצחיקים. מהר מהר, לפני שיגמר!