Ones and Sixes

בעיתוי שאין מושלם ממנו נוחת כאן האלבום החדש של Low: גם אלבום האינדי-רוק המושלם לתחילת השנה החדשה וגם אלבום שראוי להישמע לפני (וגם אחרי) יום הדין, הלא הוא ראש השנה (נשבע לכם, כתוב בוויקיפדיה!). ואכן, אין כמו Low כדי להמחיש את הניגוד החזק הזה: רגועה ומנחמת מחד, רגשנית, סוערת ודואבת מאידך. אין זה פלא שהאלבום ה-11 במספר של הלהקה המורמונית הוותיקה ממינסוטה נפתח בשיר שנקרא "Gentle": ביט אלקטרוני נוקשה ונחוש מייצר אווירה מתוחה, בעוד הקולות של אלן ספרהוק ומימי פארקר מצטרפים קצת אחרי, מרככים אותה ופוצעים את הנפש בשבריריותם לפני שגיטרות חולמניות קובעות חד-משמעית שמדובר בהמנון אינדי חדש. בשלב הזה, המאזין ל Ones and Sixes כבר שרוי באווירה אפוקליפטית שגורמת לשיר הבא, , "No Comprende" להישמע כמו גרסה עדכנית, מקוצרת וסוחטת לא פחות דמעות מ "Memorial" של מייקל ניימן (הנעימה שמלווה את "סיכום עולמי" של חדשות ערוץ 2). נסו להריץ את חמש הדקות של השיר הזה, על מילותיו הישירות ועל רקע ההתרחשויות הקשות ברחבי העולם ותיווכחו כמה השיר הזה נוקב ומדויק. הנחמה, אל חשש, מופיעה במלוא הדרה בהמשך עם הפופ הפסיכדלי הכריזמטי של "No End" והסינגל הנוכחי והמודע לעצמו של "What Part of Me". אך לשיאו מגיע האלבום ב "Landslide": מפולת אמוציונלית ודרמטית שמתעצמת בהדרגתיות ואז הופכת לשיר ערש חרישי כשברקע גיטרות עמוסות ריוורב ממסכות את האוויר. ויותר מזה אנחנו לא צריכים כדי לקבוע שמדובר באלבום מדהים של Low וללא ספק אחד הטובים שלהם אי-פעם.