מתקפות רטרו חזיתיות מעולם לא נשמעו מקוריות כ"כ: הרמוניות א-קפלה צלולות, מהלכים מובהקים ולא-שגרתיים של רוק מתקדם, תזמורת בראס עוצמתית וסול גרובי מדבק עם ניחוחות גלאם-רוק - את כל אלה ועוד תמצאו באלבום החדש והמדהים של Diane Coffee, האלטר-אגו של שון פלמינג, לשעבר מדובבת בדיסני (!) ומתופפת ההופעות של Foxygen (!!), שמציגה יכולות כה וירטואוזיות, כה מגוונות וכה מעוררות קנאה באלבום השני והמרענן שלה עד כדי שבלתי ניתן עד כדי בלתי-אפשרי לתייג ולהכפיף אותו תחת ז'אנר או הגדרה כלשהי, מה שחורה לנו מאוד כאנשי מוזיקה שעצם היכולת להגדיר מגדירה אותנו.
אי לכך, ובהתאם לחוסר האונים והנסיבות שהובילו לכך תוך כדי האזנה לאלבום המופלא הזה, נאמץ בשמחה את ההגדרה שהלהקה בחרה לעצמה: מוטאון-פסיכדלי. באמת שלא יכולנו להגדיר את הפלא הזה טוב יותר.